קיץ 70', או אולי 71'?
אבל מה זה חשוב? אני תיכוניסט, משהו כמו 15-16, הולך ברחובה
הראשי של עיירת מגורי, ומולי שלישיית תיירים צעירים, זרוקים
ועליזים. שני בחורים פרועי שיער ומבט וביניהם, מחובקת קרוב
קרוב על ידי שניהם, בחורה עם גוף מדהים: מותניים צרים ואגן
אגסי כבד ומלא, לפות בג'ינס הדוקים עד כאב, חודרים, מפרידים,
מדגישים כל פרט וכל שינוי מתאר שנוצר מתנועת הירכיים השמנמנות
סביבם.

עיני ננעלו כמכושפות על תנועתו של משולש הקפלים והכיווצים.
באותם ימים רק דמיוני הפרוע יכול היה לשמש בסיס לניחוש הפרטים
החשובים - אבל הוא שימש. הלשון מתייבשת, הלב פועם בעוז... ורק
כאשר היינו מאוד קרובים והנה עוד מעט הם חולפים על פני, קלטתי
שהבחורה מישירה אלי מבט חוצפני משהו, כאומרת "אני יודעת על מה
אתה מסתכל. תסתכל, תסתכל!".

היה משהו מחשמל במבט הישיר והבוטה הזה. אם עד עכשיו היה איזשהו
ריגוש, הבזק המבט שלה הקפיץ אותי לדום דרוך ומתוח.

איזו הברקה בלתי נשלטת גרמה לי לסוב על עקבותיי. זה לא רק שהיה
לי ברור שאני חייב לראות את הגוף הדשן הזה גם מצידו השני. המבט
שנשאר צרוב במוחי נשא איזו הבטחה מחשמלת.

הם לא היו גדולים במיוחד, הישבנים שלה, אבל לפיתת הג'ינס סביבם
היתה נחרצת, מפרידה בהחלטיות בין שתי הגבעות, מרימה אותן עד
כמה שאפשר, קו התפר נעלם לו ביניהן בערך במחצית גובהן...
המותניים הצרות הדגישו עוד יותר את ההתרחבות של הירכיים
הדשנות.
התפר הנעלם הדגיש את התנועה היחסית של שני הפלחים שהתיישרו
והתקמרו חליפות מול עיני.
קנאתי בבחורים, ששניהם נראו קרובים אליה קרבה אינטימית מלאה,
תהיתי עד מתי יוכל גופי הנסער להחזיק מעמד ולא להתפוצץ ככה תוך
כדי הליכה. ואז גם ראיתי בדאגה שהתחנה המרכזית, כנראה יעדה של
השלישייה, הולכת ומתקרבת עם כל צעד.

פתאום הרגשתי שהמבט החוצפני מונח עלי שוב. הרמתי את עיני, ואכן
הבחורה הסבה את ראשה אל מעבר לכתפה, לצד ראשו של אחד ממלוויה
ושוב הישירה מבט, חוצפני ומאתגר, אבל הפעם גם מצועף משהו,
לעברי.

אני רואה שהיא לוחשת משהו לאוזן הקרובה אליה, ואני חושש שעוד
מעט אני הולך לחטוף, אבל איזשהו משפט עליז בשפה זרה עבר לצד
השני והנה החבילה המחובקת מתפרקת מבלי שמישהו בכלל יביט לעברי,
שני הבחורים משלבים יד ביד, עוצרים לרגע, מנמיכים מעט את גום,
הבחורה פונה לעבר הימני, מרימה רגל אחת, ותוך פריסה רגעית של
כל הכיווצים, מעבירה אותה אל מעבר לידיים המחוברות.
הבחורים מתרחקים בתיאום אחד מהשני, ועכשיו הג'ינס ההדוק,
קפלים, תפרים וכל מה שבתוכו, ורק זה, מורם כולו לאוויר כשהוא
נשען על נקודת השילוב. תנועת ההליכה של שניהם מרקידה את פרופיל
האישה שמולי, והיא מחבקת בריחוק משהו דווקא את זה שלפניה,
נותנת לגופה להיטלטל בחופשיות, רק פניה טמונות בשערו הארוך,
גווה מקומר לפנים כך שאחוריה מובלטים עוד יותר...

מדי פעם קלטתי עין מציצה מתוך סבך התלתלים של הבחור.

לוודא שאני עדיין אחריהם?

התפרצות געשית בלתי נשלטת.

התחנה המרכזית.


הו זיכרון קסום.