רק אני רואה את עצמי ככה, רק לי יש את הפנס המראה אותי באור
הזה.
למה יש רק פנס אחד כזה...
ואני אוהבת להשאיר אותו דלוק, דלוק כל הזמן,
מול מראה אני יושבת ומסתכלת. המבטים שלי כבר הורגים אותי אך
מהנים אותי כאחד.
זה לא ניתן לשליטה, אך יוצר לי דילמה אחת גדולה... האם זה
נרקיסיזם או שזה מתוך רחמים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.