רבקה סיימה את שירותה הצבאי ושבה לביתה אם כי לא לתקופה ארוכה,
זמן קצר עבדה כמלצרית במסעדה מקומית כלשהי עד שבמהרה הרגישה
מחנק, העיר בה התגוררה הייתה שקטה מדי לטעמה, ללא פעילות
מתאימה בשבילה ושוב, מעצם היותה בחורה דינאמית וחסרת מנוחה
החליטה לעזוב למרכז הארץ יחד עם חברה שהפכה לשותפתה לדירה
ששכרה בתל אביב העיר שתמיד הייתה ועודנה ללא הפסקה...
בת"א הרגישה שיצאה לעולם המודרני, לעולם של המתירנות, לעולם
החטאים, לעולם הבילויים, לעולם הבזבוזים, שם נחשפה ועברה
חוויות והרפתקאות שונות למיניהן, שם למדה על עצמה דברים שלעולם
לא הייתה לומדת אם הייתה נשארת מאחור, בעיר הקטנה בה גדלה, יחד
עם זאת הבינה שהחיים אינם כה פשוטים כאשר אתה הופך להיות אחראי
על עצמך הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית, יש עליות וירידות
לא קלות, במבט לאחור מסתבר שהיא עמדה בהן יפה במבחן
המציאות...
שם היא הכירה אותו, אותו גבר שכלל לא טרח לספר לה את עובדת
היותו נשוי והתאהבה בו עד כלות נשמתה כשגילתה זאת היה מאוחר
מדיי, לבה היה שבוי באותה אהבה גדולה, היא חשה חסרת אונים הרי
כמעט שנה שלמה נתנה את כל כולה לאותה אהבה ולא ידעה כיצד תוכל
להיפרד ממנה אולם עם כל הקושי עמוק בתוך תוכה ידעה שאין עתיד
לאהבה הזו, אהובה נשוי ולעולם לא יתגרש והיא רוצה עתיד שאיתו
לא תוכל למצוא, אז גמלה בליבה ההחלטה לטוס לאנגליה לחברה טובה
שלה. לטוס כדי לשכוח ממנו... לשכוח מאותה אהבה... היא נסעה
כמעט לשנה לאנגליה הקרה משם טיילה באירופה וראתה מקומות ונופים
מרהיבים, באנגליה בנתה לעצמה חיים עד שהחלה להתגעגע הביתה
למדינה שלה והחליטה לחזור.
ושוב הביתה לעיר הצפונית השקטה לזמן ממש קצר ומשם עברה למרכז,
יחד עם חברה שכרה דירה ואז הכירה את האהבה הגדולה השנייה בחייה
שעתיד להיות בעלה ואב לשניים מילדיה.
היא הכירה אותו בתקופה די תוססת של חייה, הכרות שהחלה כידידות
מופלאה... והידידות הפכה עם הזמן לאהבה גדולה ואף הגיעה
לחתונה... על אותה תקופה כתבה רבקה את הדברים הבאים:

שנתיים הם חיו באותה דירה כמו זוג יונים אוהבים, הוא דאג לעטוף
אותה כל שבת בפרחים, בטיולי אהבים... במילים מלטפות, הוא הבטיח
לה עד הירח ובחזרה. הם עבדו כמו כל זוג רגיל, חייהם היו חיי
שיגרה, הוא עבד באבטחת אישים חשובים ובמקביל למד ראיית חשבון
והיא כאחות פרטית טיפלה באישה קשישה יום כן ויום לא כלומר 24
שעות עבדה אצל אותה קשישה ו- 24 שעות בבית... אלו היו שנתיים
קסומות, עבודה בשילוב אהבה ותשוקה עזה עם האיש אותו אהבה כל כך
עד עמקי נשמתה.
כעבור שנתיים החליטו להתחתן, הוא לחץ היא לא הייתה בטוחה, אך
משפחתה עודדה אותה להתחתן ולהקים משפחה, משפחתה הוקסמה ממנו
ומלשונו החלקה, הוא ידע בדיוק איך להתחבב על כולם ואכן באוגוסט
באותה שנה בעשירי לאוגוסט התקיימה אותה חתונה גדולה והיא הייתה
מאושרת החתונה הייתה אטרקציה גדולה היו בה זמרים מפורסמים,
משפחתה התמוגגה מאושר, הבת הבכורה מתחתנת לכן זו הייתה חתונה
מיוחדת מאוד במינה.
שבוע וחצי לאחר אותה חתונה מיוחדת התרחש הריב הראשון, הוא דחף
וגידף אותה ללא הפסקה, השפיל אותה ממש עד אפר ואילו היא נותרה
המומה, לא ענתה, בלעה וספגה בשקט.
לאחר שבועיים התפתח עוד ריב שטותי ואז הדחיפה הפכה לסטירה
עסיסית כלל לא נעימה, שוב עם גידופים והשפלות והיא לא ענתה...
שבוע אחרי זה גילתה בבדיקת הריון שהיא הרה, באה ובישרה לו את
אותה בשורה, הוא לקח אותה למסעדה ואמר לה עד כמה הא אוהב אותה
והיא חשבה אולי זה נגמר, אולי עכשיו שפרי אהבתם בדרך הכל יהיה
בסדר... אך חודשים אחרי זה הכל חזר חלילה ריבים סטירות דחיפות
משיכת שערות והיא ספגה ושתקה, היא לא סיפרה ולא אמרה מילה לאף
אחד חוץ מלחברה טובה אחת שראתה את אותם סימנים כחולים, אותה
חברה הפצירה בה לעזוב אותו, אבל היא הייתה בשלה תמיד אמרה "מה
פתאום הוא בעלי אני אוהבת אותו! לעולם לא אפרק את משפחתי
לעולם!!!" הגיעה הלידה ובלידה בקושי בא לבקר אותה, הוא היה
עסוק עם חבריו, אבל היא סלחה לו כי הוא היה חצי האלוהים שלה,
הוא היה בעלה משאת נפשה והיא הרי לעולם לא תפרק את משפחתה!
החיים שלה נהיו ממש תוהו ובוהו, כל יום התפללה שיחזור הביתה
במצב רוח טוב, שלא יריבו שלא תקבל מנה אחת אפיים ממנו, כל כך
הייתה תלויה באותו שעון בו הביטה כל היום לבדוק מתי מגיע שש
בערב וכל פעם לפני שש בערב ליבה פעם בעוצמה מפחד... לקראת
הבאות... מה יקרה כשיחזור... וכך עברה שנה ושוב גילתה שהיא
בהריון, בחודש החמישי לאותו הריון, זה היה יום שלישי בערב, הוא
צלצל ואמר שיאחר הוא הולך לחבר לראות כדורגל ויחזור מאוחר יותר
בעשר או אחת עשרה בלילה, הוא אמר לה "חכי לי וחממי לי את האוכל
כשאני חוזר", היא ישבה בסלון וצפתה בטלוויזיה בשעה עשר קמה
חיממה לו את האוכל ערכה את השולחן וחזרה לשכב בסלון בערך
בסביבות אחת עשרה נרדמה מול הטלוויזיה... שתיים וחצי בלילה
דפיקות חזקות העירו אותה משנתה וגם בכי התינוקת שהתעוררה מרעש
החבטות בדלת.
היא ניגשה ופתחה הדלת "זונה סתומה כמה זמן לוקח לך לפתוח את
הדלת?" שאל בגסות... היא ענתה: "נרדמתי מצטערת"... "טוב לכי
תחממי לי את האוכל" הוא אמר והיא השיבה לו בכעס "תחמם אתה אני
עייפה הולכת לתת שתייה לילדה וחוזרת לישון" הוא הלך בכעס וחימם
לו את האוכל התיישב בסלון מול הטלוויזיה וקרא לה לבוא שהוא
רוצה להגיד לה משהו, הילדה נרדמה והיא באה והתיישבה מולו
בסלון, הוא אמר לה "אני לא מרוצה מהצורה שענית לי", היא ענתה
לו "תשמע, נמאס לי מהחיים האלה כל פעם אתה חוזר מאוחר או מביא
את החברים שלך לפה לראות ספורט לשתות בירות נמאס לי מהחיים
האלה ואני כל הזמן פוחדת ממך, אני רק בת עשרים וחמש ומרגישה
כמו בת שישים לא יכולה יותר נחנקת".
באותו רגע בידו הייתה כוס יין ששתה זרק את כוס היין על פרצופה,
הכוס התנפצה על פניה ועל האף שלה נתקעה זכוכית ודם זלג על
פניה, היא הייתה המומה, כאב לא הרגישה, הסתכלה עליו ואמרה לו
באותו רגע " אני רוצה להתגרש זהו זה נגמר, אני אוהבת אותך, אבל
לא יכולה יותר לחיות ככה".
הוא הסתכל עליה וכולו חיוור, והיא לא הבינה למה הוא חיוור, הוא
אמר לה בגמגום "לכי לכי לאמבטיה לשטוף את פנייך". "אחרי זה",
השיבה.
"לא. עכשיו. כולך דם" היא קמה הלכה לאמבטיה לשטוף את פניה ואז
הבינה את גודל האסון עם גודל הנס שקרה לה, כשסיימה לשטוף את
פניה מיד נסעה לבית החולים במונית, הזכוכית נתקעה ממש סנטימטר
וחצי מהעין, היא יכלה לאבד עין. כגודל האסון הנורא ההוא, למעשה
ניצלו גם חייה, באותו הרגע הבינה שהיא חייבת לנתק את אותו קשר,
אם לא בשבילה אז בשביל ילדיה, איזה עתיד יהיה להם עם אבא
שכזה... הם התגרשו אחרי הלידה, אך אחרי אותו ערב הם נפרדו, היא
גרה אצל הוריה עד הגירושין עד שהסתדרה עם דירה חדשה לה
ולילדיה.