אנו מאמינים שכל אזרחי העולם שווים. לכל אחד ניתנה זכות שווה.
אנו מאמינים בקניין שווה. אנו מאמינים ב: פלורליזם, נאורות,
אחווה, שלום. מטרתנו הקודמת לכל היא: להגיע לצדק כללי. השיטה
היא:
פיצוץ עז, חזק, שירעיד את הקרקע תחת בני האדם הנלוזים, שאותם
אנו לא מחבבים. למען קידום מטרות אלו, הוקמה תנועת האפוקליפסה.
איחוד חובק עולם, נגד העולם. אחרי שכולם ימותו והעלום ייחרב,
אז כולם יהיו שווים מבחינה חברתית. יהיה קניין שווה, צדק, לא
יהיו מלחמות, לא יהיה עוד פחד וטרור. לא יהיו עוד אידיאולוגיות
פאשיסטיות - נאציות - לאומניות.
ראש התנועה הוא א.ק. החברים הם: א.ק, אישיותו השנייה ג'ורג',
ואישיותו השלישית "רפיקי".

ג'ורג'
ג'ורג' נולד ביישוב הררי. היישוב נוסד בשנת 1923, והוא נקרא על
שם לואיזה וחורחה גונזלס. מונטיפיורי בנה שם טחנת קמח, בכדי
לטחון את הקמח משדות כל האזור. כמו שאתם יכולים לראות בכרזה של
הנאצים, מונטיפיורי (או בשמו השני "רוטשילד") הוא חובק עולם.
כלכלת היישוב מבוססת על חקלאות: אפונה, שיפון ודלעת. יפני אחד
הקים באזור מפעל לסוללות, בגלל שהיופי גרם לו להתאהב ביישוב
(הגנן למד באוניברסיטה לגינון בפתח תקווה). בכל מקרה, היפני
הזה מרוויח שם מיליונים. יש להם גם חדר אוכל ביישוב הזה. ביום
א' בצהריים, אוכלים שם קציצות. ביום ב' בצהריים - קציצות. ביום
ג' - קציצות. ביום ד' - קציצות. ביום ה' - קציצות. ביום שישי
בערב הם אוכלים שניצל של "מזרע". בכל שאר הערבים אוכלים שם
מזון קפוא: אטריות יבשות, ו"מנה חמה" לא מבושלת. האקונום שם
צרפתי. האוכל טוב.
באופן כללי, היישוב כולל כ - 300 איש, אנשים נחמדים וחביבים
(רובם פושטי-יד לשעבר, שגרו ביישוב ימית). חוץ מזה, נאמר שהם
"לא מן המניין..." אם תשמעו שם קולות מוזרים... אבל אל תקראו
להם מוזרים. הם יעלבו. תקראו להם: פסיכים.
ג'ורג' חי באחד הבתים הגדולים ביישוב. הוא הכי מוזר שם. הוא חי
בתא משפחתי שכולל: אמא, אבא, אומנת ואחות. ג'ורג' עצמו הוא
בן-אדם סגור-משהו, רגשן, טיפה רגזן... הוא נפתח רק כלפי אנשים
מסוימים. עם רוב האנשים הוא לא מדבר, אבל עם חלק הוא יכול
להיכנס ישר למיטה. קל מאוד לזהות אותו: צולע האחת מרגליו, אחת
מידיו תקועה באמצע בתנוחה ייחודית, פניו מעוותות ושערו צומח
באנרכיה מוזרה. הוא אוהב לשיר שירים פ ש ו ט י ם, עם מילים כמו
" לה לה לה לה לה", או : "נה נה נה נה נה", או: "אה אה אה אה
אה". בארון הבגדים שלו יש מגוון רחב של מכנסיים קצרים, חולצות
קצרות, מכנסיים ארוכים, חולצות ארוכות, תחתוני בוקסר, תחתונים
רגילים, גרביים כחולות, גרביים עם ציורים של וולט דיסני, ויש
לו גם מחוך. הוא אוהב לנעול נעלי ספורט, עדיף "נייק". כמו כן,
בארון הבגדים שלו יש סכין ארוכה, שהוריו לא יודעים עליה. יש לו
הרבה בובות ברבי. רובן... חסרות גפיים. יש לו מכשיר רדיו שאנו
מכוון לשום תחנה - הוא רק עושה רעש, וג'ורג' מאמין שאלו
שידורים מהחלל החיצון.
אמא של ג'ורג' נולדה בכפר סבא, ואתם כבר יודעים את ההמשך. אבא
שלו משותק לכל החיים, לאחר שנפל מבניין בגובה שלוש קומות. הוא
נפל על הברך - ורוב הנזק נגרם לו מחומצה שטפטפה עליו בבית
החולים. האחות הקטנה נהגה לעסוק בכישוף ותמיד אמרו שהיא קצת
פסיכית.
יום אחד, האמא נסעה עם המאהב שלה למסעדה (האבא נשאר בבית - חסר
תנועה) ומשום מה נמצאה האחות משופדת על הגדר בחצר האחורית,
שפונה לכיוון הרחוב הראשי של היישוב. מגירת הסכינים הייתה
פתוחה אך משום מה, לפי חישובי החוקרים: ג'ורג' לא היה יכול
להגיע אל המגירה ולפתוח אותה, עם מגבלותיו. אין לדעת... חושבים
שזה קשור לאותות שהוא קולט במכשיר הרדיו שלו. מיותר לומר
שאחותו לא "נראית טוב" לאחר המקרה... ביישוב הזה ישנה בעיה
חמורה של נקרופיליה: בליל הקבורה השתרך תור ארוך מחוץ לבית
הקברות. ג'ורג' הוא אחד מהחבר'ה הטובים בתנועה שלנו.

רפיקי
רפיקי הוא קוף שנולד באפריקה וכיכב בסרט "מלך האריות" של
אולפני דיסני.
בשל משחקו הטוב בסרט, החליטו הורים נאמנים ביישוב קרוב ליישובו
של ג'ורג', לקרוא לבנם על שמו של גיבור זה. רפיקי הוא לא
ממש... "בן דורנו". הוא קצת יותר צעיר. הוא עצמו בהשוואה
לג'ורג', בחור יותר פתוח... הוא מאוד נקשר לאנשים, למרות
שלאנשים קשה להתחבר אליו, כי השיחות אתו לא "ממוקדות" משהו.
רפיקי מכהן בדרגה הנמוכה בצבאנו... למרות שאנחנו בעד שוויון,
הוא פשוט שחרחר, ואנחנו לא עומדים בזה. עוד עניין "שונה" בגופו
הוא, שיש לו יד מדברת. משום מה, אף פעם לא שמעתי אותה, וגם לא
ג'ורג'. היד הזו, שאני מאוד מחבב, מדברת רק עם רפיקי, וכנראה
שהיא משתתפת בכל הדיונים. יש לה ראיית עולם נרחבת, ורפיקי תמיד
מעיר לתשומת ליבנו בהערותיה הנחמדות. היד הזו, אני חייב לציין,
תמיד יש לה רעיונות מקוריים לפעולות. הרבה פעמים היא מבצעת
פעולות הסחה בכדי להציל את רפיקי. למשל, אם יורים עליו היא
משמיעה קול, והוא בינתיים בורח. הערותיה של היד מובעות תמיד
בצופן עמוק, נאמר "הציפור לא אכלה לחם", או: "הינשופים הם לא
מה שהם נראים", או: "היונים לא יעופו הלילה".
אבל בזמן האחרון היד החליטה לשתוק. כמובן שרפיקי לא מודאג. הוא
מבין אותה בכל מקרה.

בינתיים ניתן לומר שאנחנו בשלבי תכנון פעולות ועריכת פעולות
סרק. זה כמו עוגה, שאתה לא יודע מאיפה להתחיל לאכול. כמו מגרש,
שאתה לא יודע איך לשחק בו.
אנחנו מתכננים להשמיד את העולם.
היו לנו בערך 15 פגישות, אבל ברובן עסקנו במשחקים ושטויות, רוב
חברי התנועה הם "לא בוגרים", בלשון המעטה. המודלים שלנו לחיקוי
הם תוכניות המדע של חינוכית 1, וגם ממוטה.

הפגישה
הפגישה הראשונה של תנועת האפוקליפסה נערכה בתחנה המרכזית בתל
אביב.
"גן החיות של וינה הוא אחד היפים", אמרתי. ג'ורג' הרביץ חיקוי
של אריה ים, ורפיקי אמר שטויות, והיד שתקה.
אני: "טוב, צריך להשמיד את העולם"
ג'ורג': "ללללא, צריך ללכת להתקלח"
אני: "ג'ורג', תירגע."
רפיקי: "אני ציפור! אני ציפור!"
ג'ורג: "ננננו, תראה לנו שאתה מסוגל לעוף."
אני: "טוב, רפיקי, מה הרעיון שלך לביצוע מטרתנו?"
רפיקי: "אני נוסע למצודה עם משה, ורואה תנין. היי תפסיק, איי!
איי! ארמנים! ארמנים!"
אני: "מתוחכם. אולי תוכל להסביר?"
רפיקי: "אוווו, ממש קפיץ, איזה קפיץ, אככ אפצ'י אפצ'י... אני
שוב ציפור! אני שוב ציפור!"
אני: "טוב, זה נהיה קצת פסיכוטי, וגם שטותי, לעומת מטרתנו
הנעלה מכל, זאת שתציל אותנו, אך נשלם עליה בהכל, הכפרה הסופית,
סוף החטאים, האפוקליפסה!

...שאר הפגישות היו בערך באותו הנוסח, ובגלל זה לא צריך לספר
עליהן. הן פשוט נורא דומות, ככה שאם נכתוב אותן זה כאילו
שכתבנו דבר אחד פעמיים באותו סיפור, ואחרי כמה פעמים זה נהיה
כבר מחזורי ומשעמם, ואז נוצר מחזור השעמום.

אז לא נעשה לכם את זה.

... ואז הגיעה הפגישה השביעית, בה היד של רפיקי שבה לדבר. במשך
כל הפגישה, אשר נערכה בגלריה של הצלם רולאן קפון, בסלון
האופנתי של פרלה גיל - צור, עסקנו בפענוח הדברים.
היד: "כמה פעמים ספרתם עד עשר ושום דבר לא קרה?"
ג'ורג' פתאום התחיל לשיר.
רפיקי: "כמהההה, כמההה."
אני: "לא, זה סתם שיר."
היד: "WHAT WOULD YOU DO, HO-HEY, IF YOU WERE MY HEY-HO"
אני: " זה גם שיר של כושים."
ואז היד אמרה: במחסן של הנמל, 24:00 בלילה, תביאו נשק, יהיה חם
ולח.

... ישבנו שלושתנו במכונית הכבויה, מרגלים אחר המתרחש בנמל
הסגור. ישבנו וישבנו כמו בוקים, ובאמת היה חם ולח והיה מאוד
דביק ומגעיל, ולא קרה כלום.