חיים במוצב.

כוס אמק שוב פעם הקפצה.
אני קם, שם את האפוד, קסדה תופס את הנשק ורץ לעמדה, אם כבר
הקפצה למה לא לרסס קצת מהמאג.
רק עוד כמה נותבים והחדר בבית ממול מתחיל לבעור.
יש!!! מתחיל לעלות עשן מהבית, הצלחנו להצית להם עוד בית...
ווווףףףף, שיט הם שוב יורים אלבנות, עכשיו לחכות לחכות לדיווח,
איפה מאיפה ואם יש נפגעים.
עוד כמה דקות של ירי עוברות, הסמפ עולה בקשר מדווח שהנט פגע
באחד המוצבים אין נפגעים, מזל אבל הם עדיין צריכים לשלם בדם גם
על הצליפה אתמול.
איזה מין טיפש ינהג ברכב לתוך סופה של כדורים, אני לא מכיר
הרבה (מחוץ לקרבי) אבל הנה עוד אחד, כמעט חבל לי על האוטו אבל
לא מספיק...
כרמל א מזהים מישהו בשיחים, מרוקנים את כל הכוננות זורקים
רימונים ויורים מטולים לנקודה, ואני אני מקנא בכל אחד ואחד מהם
שיצא להם לעשות משהו כזה.
עוד 10 דקות של ירי וחזלש, חוזרים לחדרים, פריקה ואפשר לחזור
לישון.
אבל כרגיל מתברר שהם לא צריכים שינה, חצי שעה אחרי עוד נט הפעם
לעברנו, פגע בסוללה בין העמדות כמעט בבונקר, מזל...
שוב אותו הנוהל לעמדות לירות, להוציא עצבים וחזרה לישון...
וככה לילה לילה, שבוע שבוע, וחודש חודש אבל בשביל אנשים כמונו
אין חיים אחרים...
נכתב בשם כל החירניקים!