כמו אין רצפה מתחת לרגליי,
הן לא דף חלק אנוכי,
שהוריי חינכוני, ורישומם עוד עליי,
וסבי החזיקני בחום של אדם עם שער לבן,
וכאב הכאיבוני ילדים בני גילי.
חברים קצת היו לי, ששמעו אהבותיי הנכזבות,
ולבטח שינה בחיק אחותי בינקותי נחרטה בי,
וגערה מהוריי.
לא נולדתי בג'ונגל ואינני חי בו,
יש לי בית, ועם, חברה והורים,
ובלעדיהם מה אני?
וישנם סיבוכים וקשרים עבותים,
שאותם בחיי כבר צברתי,
וישנן אהבות ורגעי הנאה חמודים,
וגם אלו היו בחיי.
הוי, ישנה הרצפה, מהמון צבעים
וחומרים.
רק לעתים קשה מאוד לעמוד...