עוד מעט השמש עולה,
ואולי אז יהיה אפשר ללכת לישון.
"אביב עכשיו , מה השתנה?"
אולי זה אביו שחוזר לעבודה יום ראשון

בין אביב לאביו החורף קיים
דמעות של גשם שוטפות את פניו
לאביב, השמש לא עולה אף פעם.
השמש עלתה כשאביו עזב.

וגם עכשיו כשהאביב חזר,
זיכרונות החורף עדיין קרות מהעבר.
ואביו תמיד יחיה ,
בזכרונות הכאב , גם אם לא יירצה.

אתה התקופה של אור ואהבה.
תקופת האביב שרק אמא לתת יכולה.
אבל היא לא הייתה ולא שמעה
את סופות הכאב ושלכת הדימעה.

עוד מעט השמש עולה,
ואולי אז יהיה אפשר להתעורר.
מזכרונות כאב עצב ושנאה,
בוא נמשיך , אולי בוא נשאר...