כל מצב בעולם מתחיל ונגמר בשאלה של כימיה זוגית - "קליק", ה"za
za zoo" כמו שקראו לזה בנות "סקס והעיר הגדולה".
האנרגיות של בן לאדן ובוש לא משלימות ל "יין ויאנג" - והרי לכם
פצצת טרור עולמית.  
המולקולות של טומי לפיד ואלי ישי לא זורמות בהרמוניה - קבלו
חזיר בשבת.
שלא לדבר על שלי יחימוביץ' ושרי אריסון - הללו לא יזהו "קליק"
גם אם יתנגש בפרצופן.
כך גם אנחנו, "העם", קשה לנו "להקליק". בייחוד כשחציינו בא
מנוגה וחציינו ממאדים.

לפי המיתולוגיה היוונית, פעם לא היינו צריכים את הכימיה, לא
היה לנו צורך בבן או בת זוג. הסתדרנו יופי עם עצמנו. האמונה
הזו אומרת שבתחילת ההתפתחות האנושית היו לבני האדם שני זוגות
ידים, שני זוגות רגלים ושתי פנים - היינו "כפולים". יום אחד
החליט זאוס להעניש את בני האדם על חוצפתם ולחצות אותם לשניים,
ומאז נגזר עלינו חיפוש נצחי אחרי החצי השני. זה, כידוע לכם, לא
דבר קל... ואני שואלת את עצמי האם חצי שני יש רק אחד? ואם כן,
איך נדע שמצאנו? יש משפט עממי האומר שאישה צריכה לנשק אלף
צפרדעים בשביל למצוא נסיך נכון אחד. (מאיר עוזיאל בתגובה: "או
שנסיכות מנשקות צפרדעים לא נכונים או שהן מנשקות לא נכון
צפרדעים".)

קבלו שיעור בכימיית ה"קליק": "הכל מתחיל במולקולה קטנה" ,טען
פרופסור בשם צבי נאור, "שאליה מתחברים עוד שני מוליכים עצביים
(שאם ארשום את שמם ייגמר לי הדף וגם אאבד את תשומת לבכם) ויחד
הם יוצרים את הרגש", הקליק. במילים אחרות: הפגזה של הורמונים
ופרץ אדרנלין שמשגעים לנו את השכל הישר ואה, כן ,גם את הגוף.
שלא נדבר על תופעות לוואי כמו חיוכי עגל חולמניים ,איבוד
תיאבון והתנגשות בעוברים ושבים חפים מפשע.
הפרופסור הפסימי אומר שיש רק ארבע שנות פעילות לחבר'ה האלו
בגוף ולאחריהן פגה האהבה הראשונית ומתחיל שלב ב' בזוגיות. לשלב
הזה אחראים כל מיני חלקיקים אחרים שמהווים את האופיום, סמי
ההרגעה של הגוף. אלה משקיטים את הסערה הזוגית ויוצרים יציבות,
משמע מביאים למצב של "קליק" משועמם.

עוד נאמר על "הקליק" שאינו עיוור. מחקרים מוכיחים שאנשים
נמשכים קודם כל למראה חיצוני(מתחסדת מי שאומרת אופי). אנחנו
נוטים לחבר יופי חיצוני לתכונות אופי טובות ונסנן בלי רחמים
בני זוג אידיאלים בשם ה-look. בשלב הסינון הבא יגיע השאלון:
באיזה בושם הוא משתמש ("אדם" כבר מזמן יצא מהאופנה, עדיפות
לארמני), איך הוא מתלבש (שלא ילך על הגזרה הגבוהה), מה הרקע
שלו (רצוי לא צמחוני), מידת ההומור (שלא ישתטה בציבור) והאם
הוא חלילה וחס "מתחצה" בקולנוע.
לפני שתחשבו עליי רק  דברים רעים - רגע של רצינות, כולנו
יודעים שהכל שטויות. "הסינון" יעבור בהצלחה רק אם ייווצר בין
שניים מצב דביק ונפלא עם הרבה רעמים וברקים באוויר והחלפות רוק
פומביות. זה קליק אמיתי. שעה מרגע שנפגשים, מרגישים תחושת דה
ז'ה וו, כאילו מכירים כבר שנים ומחכים למחר. התמונה הזו יכולה
להסתיים בתוך שבוע או להנציח את עצמה לכמה שנים טובות לפחות.

הבעיה עם ה"קליק" מתחילה כשצולחים את מחסום גיל ה25. או-אז
אנחנו נוטים להתעלל בכימיה פשוטה ולהציק לעצמנו ולמשלים
הפוטנציאלי עם דרישות ותנאים שונים שבאים להסתיר את העובדה
שאנחנו בסך הכל קצת מפחדים מלאבד את "האני" החופשי שלנו.
כמו שאמר ג'וש בילינגס: "האהבה היא כמו אדמת - ככל שהיא תוקפת
בגיל מאוחר יותר כך היא קשה יותר".

ולמרות זאת, צריך לזכור ש"אם אינך מסכן דבר, אתה מסכן
הכל"(ג'ינה דיוויס), מסתבר שאפילו את איכות החיים שלך. מחקר
בבריטניה העלה שאנשים שנהנים מזוגיות חיים יותר בריא לאורך
זמן.
אז למה אתם מחכים? כן, אתם, משרון וערפאת ועד התל אביבי הפשוט
- בחורף הזה כולנו "מקליקים" את העניינים... ורצוי במיטה עם
שוקו חם.