סתיו מחלחל דרך קירות
בעונה כזו, ציפורים מצביעות דרומה.
אוויר אירופאי מבתק את ריאות
מיטתי בלעדיך. קור לבן ותחושת גלות
נלכדו בקורי שנתי.
בטרם הצלחתי להתירם
חשבתי שהקצתי בבריסל, נובמבר, 85.
צחוק חד, ארוז באדי כפור,
קולה של אמא במטבח רוקד עם ניחוח קפה פילטר
שהחליף את שפופרות צבעיה.
השלט על הבית אומר געגועים, בשפה שאיני מבינה
AVE. Neptune 21

קירותיי, וזכרון קומתך גרמו לי לקנא
בנוודים שיכולים להרוות את צמאונם לאהבה
במרחבים נגמעים, מבעד לסוליות נעליים בלות.
כמה רציתי להמיר מסע לאורך
מוטת כתפיך, בכרטיס טיסה, כיוון אחד,
לארץ אמנזיה.
להעמיד את ליבי בצדי דרכים
כרוכל מרושש, הפורש מרכולתו
ומציע חתיכה
לכל המרבה במחיר.