חלק שני

היא הגיעה לאילת, הפעם הראשונה בלי אמא, בלי אבא... לבד מול
העולם הגדול.
בהתחלה נורא חששה אבל, רבקה תמיד ידעה שהיא רוצה להיות משהו
בחייה וחייבת ללמוד לשרוד כמו גדולה בגפה. היא החלה לעבוד
כמלצרית ובמקביל כחדרנית במלון די מוכר .חצי שנה מלאה גרה שם
רכשה לה חברים חדשים, הכירה בחור שהיה הראשון שלה באהבה
ואינטימיות והייתה מאושרת מאוד
למעשה זו הייתה אחת התקופות המאושרות בחייה...
אבל כמו כל תקופה שנגמרת גם התקופה הזו נגמרה, היה עליה לחזור
הביתה היות ונשאר חודש לגיוס ויש הכנות כך שבצער רב נפרדה
מאותו חבר ומשאר חבריה באילת וחזרה לצפון הרחוק...
באותו חודש בבית, באותו חודש של הכנות, גילתה את הדבר הנורא
שבעתיד ישב על מצפונה וישנה באישיותה המון דברים.
רבקה גילתה את דבר הריונה וסיפרה לאמה, היא מאוד רצתה את הילד
ומצד שני כל כך רצתה להיות חיילת, לעבור את החוויה שכולן
עוברות, היא הייתה נורא מבולבלת ולא ידעה מה לעשות...
עד שאמה וסבתה הגיעו להחלטה וקבעו תור לרופא פרטי.
ישבו איתה והסבירו לה שהיא חייבת להפיל אין ברירה, אף אחד לא
יקבל אותה עם תינוק בגיל כזה, אף אחד לא יקבל אותה במשפחתה
בצורה שכזו. הלחץ עליה היה כה גדול עד שנכנעה להפצרות משפחתה
ועברה את ההפלה שרבצה במשך החצי שנה שלאחריה על נשמתה ולא נתנה
לה מנוח אך כמו תמיד רבקה המשיכה קדימה בראש מורם בידיעה
שהחיים חייבים להמשיך קדימה, אבל הבטיחה לעצמה שלעולם, אבל
לעולם, לא תעבור הפלה נוספת ולא משנה עד כמה ילחצו עליה. נגד
הדבר המפלצתי הזה שנקרא הפלה מרצון בעיניה זה היה ממש רצח, היא
הרגישה שעשתה את הנורא מכל אבל זה נעשה כבר והיא הרי חייבת
להמשיך... כי החיים ממשיכים...
היא התגייסה לצבא, שם למדה משמעת חזקה מהי. רבקה תמיד עשתה מה
שרצתה ובצבא זה בלתי אפשרי, שם אתה לא בדיוק אדון לעצמך, שם
אתה תחת פיקודם של קצינים אשר אחראים לחייך וזה די תסכל אותה .
בתחילת גיוסה רצתה מאוד להיות פייטרית ובחרה זאת אך למרות הכול
שמו אותה קלבניקית, היא כעסה על כך מאוד, כמו תמיד הראש של
רבקה עבד שעות נוספות איך להשיג את מה שהיא רוצה, לבסוף החליטה
להסתכן ולבצע נפקדות.
כאשר עלתה למשפט צבאי אצל הקחנפית בגין עריקות, הסבירה הקחנפית
שאת העריקות עשתה כי כל רצונה היה להיות פייטרית אמיתית, לא
סתם עוד אחת שחוזרת הביתה כל יום, הקחנפית לימדה אותה לקח כאשר
אמרה "אוקיי את תקבלי את מה שרצית אך הצבא זה לא משחק ילדים
ואת תענשי".
היא הוכנסה לארבע עשרה יום לכלא ארבע מאות, בדיוק באותה תקופה
סדאם חוסיין תקף את מדינת ישראל, מלחמת המפרץ, זו הייתה עוד
תקופה בלתי נשכחת מלאה בחוויות מדהימות בחייה של רבקה בה למדה
משמעת עצמית וגם שאם שואפים למשהו בחיים צריך להלחם אפילו וזה
יהיה כרוך בעונש, האדם חייב לשאוף ולהוציא לפועל את מטרתו ללא
חשש. רק זו הדרך. וכנגד כל הסיכויים קיבלה בצבא את התפקיד
שרצתה פייטרית ולא ג'ובניקית.