לא זה לא מכתב אליך, אתה תקרא ולא תגיב. כמו אז, כשאמרתי לך
שאני שונאת אותך ושתקת.

פעם דווקא אהבנו לשתוק ביחד, עכשיו הדממה מדממת אל תוכנו
בדקירות חדות.
את הנשמה שלי אתה רוקנת בדקירות כאלו, אל תוך מבחנות זכוכית
שבירות והעמדת אותן מדפים מדפים בתוך זיכרונך. אמרת לי, שאתה
שותק כדיי לזכור יותר טוב. אני מניחה, שבשביל לזכור את המראה
של הדם שניגר מהחתכים בגופי אל רצפת השיש החלקה שלך, שווה
לשתוק. גם העובדה שקרעת חתיכות מלבי בשביל הזיכרון שלך לא
העיקה עליך. ידעת ללטף אחרי זה, להעמיד אותי על ארבע ולגרום לי
לגנוח לרחמים. לא הפסקת גם כשפניי הלבינו בעווית מוות אחרונה.
כנראה נשאר בך עוד כאב שלא הספקתי לגמוע.

להפר את השתיקה שלך ידעת כדיי ללחוש לי שאתה אוהב אותי. גם
כשרדפו אותי כחשודה בכישוף בסיילם, גם כשקשרו אותי על המוקד
וחרכו אותי במילים, גם כשראשי הותז בגיליוטינה של החבר הכי טוב
שלך. האהבה שלך נשארה בתור לחישה למרות שאז נראית מודאג קצת,
כמו בפעם שהגוף שלי, חלול ממזון בחר להתמוטט לתוך זרועותיך.
ידעת לתפוש אותי אז, להתערבב איתי במעט תמיכה. יכול להיות
שהזרועות שלך לא היו מספיק חזקות, או שסתם ניחנת בחוש סדיסטי
עמוק, אבל החיבוק הבא שקיבלתי היה מהאדמה עם רעש חבטה של 45
קילו.

בסיגריות אחריי שכאלה, הייתי שוקעת באלכוהול או שהאלכוהול היה
שוקע בי אף פעם לא ידעתי להבחין. אהבתי את הטשטוש הזה של
האולי. אולי ובקבוק פינלנדיה גרמו לי להתקפי פילוסופיה בלתי
נשלטים. ואתה תמיד ידעת להיות שם, לאסוף את המילים המפוזרות
ולאגד אותם לתיאוריות שנתת לי עליהן ת'קרדיט.

דווקא ת'סיגריות שלי לא אהבת, אמרת שהם מסריחות לך ת'שיער.
וניסית לשכנע אותי שזה לא בריא. אחריי הכול אתה תמיד ידעת מה
בריא לי . גם אם זה היה גורם לי להתרסק אל תוך פחד לא מוחשי,
אתה תמיד ידעת לאסוף את השברים, לאחות, להבטיח.

להבטיח זה לא קשה. כמעט כמו לשתוק. או ללחוש. זה לא דורש ממך
מחויבות כי הבטחות נועדו להישבר. זה ידוע. זה מציאות.
טענת שלי אין אחת כזאת, מציאות, והבטחת שתעזור לי למצוא.
לעיניים הנאיביות שלי לחשת, שזה יועיל. לסימנים הכחולים
מסביבן, הבהרת שזה יכאב.

ביום שבו השארתי את עצמי בכינרת החלטת להושיב אותי בתוך צינוק.
כלאת אותי בתא באורך מטר ושבעים סנטימטרים שהייה כבר די מלא
באיבריך הפנימיים ככה שהייתי צריכה להתכרבל לתנוחת עובר
ולהידחס בין הראות שלך למעי הגס.
ניסיתי להסביר לך שזה לא בריא לך לנשום אותי ולשלשל אותי בבת
אחת, אתה טענת שזה לא בריא לי ואני אגואיסטית כי אני לוקחת לך
תאויר.
הזמן עבר האוויר הידלדל ואתה פיתחת שיעול חולני שכזה שהפר
תשתיקה שלך ולא התאים לך לעניבה. אתה שנאת דברים שלא התאימו לך
לעניבה אבל השתדלת לא להגיד לי כלום כי היית עסוק מדי בלזכור.

בזיכרון האחרון שלך כבר הייתי בתא קצת שונה. לבשתי חולצה לבנה
שהפריעה לי קצת כי היא לחצה לי ת'ידיים לגב וריפוד חדר שהתאים
בצבעים... כנראה שאת המציאות שקעקעת עליי העדפתי להחביא בין
הסדינים.

האחות אומרת שמותר לבקר אותי פעם בשבוע ביום שלישי.
אם תרצה לשתוק יום אחד -
             אתה יודע שאתה מוזמן לבוא.