Life sure has its way of showing how much they don't care.
Yes, they'll do whatever you want, whatever goes on in your
mind, until it stops.
It just stops.
Puff.

ואז, מה אז?
אז הכל לא.

החיים הם כמו גלגל ענק, אומר השיר. כנראה ששלי נתקע, ומישהו
שכח לחבר מחדש לחשמל. אני רוצה לחזור למעלה, לפעמים.

קוראים לה קרן.


קוראים לי רובי.
לפעמים הנחמדים עושים ראובן, אבל כותבים רובן. עניינים של
הרגל, וזה.
לא הדברים שבכוחי לשנות.

לא בכוחי לשנות גם קרן, כנראה. כי קרן זה מחשבה משלה. מחשבה
משלה, רק שעומד מאחוריה כל המחשבות שאי-פעם קיוויתי אליהן. מה
רובי עושה אם קרן הולכת בכיוון שונה?

יום אחד הכל ישתנה, ככה אמא אמורה להגיד. אבל לאמא לא איכפת
מספיק, אפרנטלי.

Death would be a fine end to it.

Requiem, Anyone?