נסעתי משם.
בדרך חזרה היינו כמו
שני פרפרים מתים מתוך אוסף.
פרושי כנפיים
נעוצים בסיכות.
פעם אחרונה - ואנו יפים כל כך...
לרגע הייתי
מן המבקשים בשקט ומוחים בקול,
ולא מן המוחים בשקט
ומבקשים הכל.
לא יכולתי להסכין למחשבה
כי ברגע אחד,
תחל שנה שלמה
כשצריך לנוע לכווני ההתחלות והסופים
ולציית
לתמרורי האכזבה.
אולי,
אולי תהיה עוד חזרה -
אך לא תשובה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.