טמונה במסגרת / עת פרידה |
גם כשהבטת מעבר לעצב כתפי,
מחכה שייגמר.
התקווה לגעת בריסיך, איבדה עצמה לדעת
כשהיית קשוב אלי מבלי לראות
את הקור הזה,
הנושב מן העור.
חלון הראווה
בחנות המשחקים העצובים.
אתה אומר שהכל צריך להיות ספונטני
אך תנועותינו זהירות כחרקי שעווה
ואנו לבושים בחולצות משובצות
וצפויות מראש...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|