לא תמיד על עצמי
ולא תמיד ההשתקפות
לא תמיד מטאפורה או דימוי
לא תמיד כתיבה נאה ומסודרת
עם חידודי לשון
לא תמיד אחד שהכרתי והלך לעולמו
ולא תמיד העומק שבעומקו טמון לו סוד
לא חייב רמיזה דקה על מנהיג או חברה פגומה.

לפעמים היד כותבת סתם כי הרגע הוא נכון
לפעמים העט כותב כפקודה לשיגעון
יש ימים של נחת ואז הקשת בענן
ויש ימים של פחד ש'הסטאר' הוא השטן
ויש רגעים של בלבול
ואז לא מתחשק לכתוב בחרוזים
ואז אני מנסה למצוא שטחיות מסוימת
שתציג את הדברים כמו שהם
אבל כמובן יקום הפרשן שיגיד שהוא מבין אותי
ומתחבר
אבל בעצם כתבתי,
על המשורר.