אנחנו חיים את העולם המטורף הזה,
בלי כל שליטה,
בו מקריאים בגאווה את שיעור התמותה,
בואו נקרא בצבעים ונעבור לעולם שלנו,
עולם של ציורי החיים, עולם הצבעים היפים.

את תביאי את המברשת, אני את הדמיון,
תבחרי את הצבע, ואני את הזיכרון,
המכחול שלך עובר עליי פעם נוספת,
עכשיו להדגשה, אני עומד בצד ונותן השראה.

ביחד ניצור עולם, ולא עוד השתקפות,
נחייה את ציור חיינו, סוג אחר של מציאות,
ננפץ את המראה ואתה את האשליות,
נתנתק מן העבר ונתחבר לזיכרונות,

בעולם הצבעים אני רגוע,
ופחד לא נתקף,
לא חושש מחוסר מקום,
ומנצל את כל הדף.

ושהוא נגמר נתאחד שוב,
ונצייר ציור נוסף.