אני ואלוהים, יושבים על קפה צהריים בבית הקפה "שמש" בעיר
התחתית של טבריה.
הוא הזמין אותי לשבת איתו כפיצוי על הבוקר של אתמול. אבל זה
כבר סיפור אחר.
מצחיק לראות אותו שותה את הקפה שלו.
לוגם קפה בידו האחת ובידו השניה מנופף ומנסה להמשיך להסביר את
עצמו.

הידעתם שהשביתה במשק עשתה את שלה גם למעלה?
הוא מספר לי בזמן שנזכר לציין שלמרות שהוא הזמין אותי להצטרף
אליו לקפה, התשלום עליי. גם כן פיצוי על אתמול.
אבל לפני שאקפוץ ואתחיל להאשים את עמיר פרץ בשביתה ובעובדה
שאני עוד כמה דקות אשלם עליה רק אציין שאני לא מבין למה
לאלוהים אין תכנית חסכון או משהו. למה הוא לא שומר כמה שקלים
בצד, בקופת החזיר הורודה שלו.

בטח גם פה אשמה שרי.
כרגיל.

לגמתי מההפוך שלי. מהר מידי ככל הנראה. הלשון קצת נכוותה, אבל
יעבור, אני משכנע את עצמי.
ניסיתי שלא להראות מרוכז מידי בעצמי, והמשכתי בשיחתנו.
"אתה יודע שבזמן שאבי היה מאושפז בבית החולים איזה אדם זקן ישב
במסדרון וקרא לך? לא הבנתי למה אתה אף פעם לא טורח לענות
לאנשים שזקוקים לך. או למה אתה לא עושה טובה ולפחות סותם להם
את הפה. אתה מבין, מחלקה שלמה צריכה לא לישון בלילה בגלל
שמישהו החליט לצעוק אלו אלו אלו אלו אלוהיי!"

לא נראה שאלוהים אהב את הרעיון של לסתום לאנשים את הפה, גם
לענות להם הוא לא אוהב במיוחד. "אחרי הכל", הוא מספר לי, "כולם
קוראים לי רק כשהם צריכים אותי או מפחדים. לא מאמינים בי בגלל
שאני פה, אלא כי קל לטעון שאני אשם במצב ושאני יכול לסדר
הכל."

"הממ...", הוא מוסיף, "איך שרי אמרה?! - 'השלום מתחיל בתוכי'.
לא נראה לי שמספיק אנשים הפנימו את זה אצלכם."

אי אפשר שלא להסכים איתו, יותר מזה - "אי אפשר שלא להאשים את
שלי יחמיוביץ'. מהרגע שהצטרפה לערוץ 2 והחליטה להחליק את שיערה
דעתה נטרפה."
חיוך משועשע נמרח על פניו של האלוהי בזמן שאני פורס את חוסר
חיבתי לשלי מול העולם כולו, או לפחות מול כל מי שיושב באיזור
שלנו בבית הקפה.

"מה אתה כל כך מחוייך?" שאלתי בסקרנות. "אני מבין שאתה מסכים
איתי".

פרצופו הוחלף כמו מסיכה בתאטרון בונציה ונראה רציני כמו
בהתחלה.
"מסכים, לא מסכים, זה לא משנה. תזכור שרימפי! השלום מתחיל
בתוכי".

-"אה?! מה זאת אומרת זה לא משנה?"

הוא חזר לחייך ועמד פתאום.
"זאת אומרת שהשלום, מתחיל בבפנוכו שלך. ואני. אני צריך לזוז
עכשיו. יש לי עבודה לעשות".

אני לא כל כך מבין אותו. "עבודה לעשות?" אני שואל.

והוא עונה "כן, אני מאבטח בקניון שלכם 'גליל סנטר'. כמו שאמרתי
המצב קשה למעלה, צריך להתפרנס. בכל מקרה, אני ז ז- היה נחמד".
אאוץ', נדמה לי שאלוהים נתן לי הרגע מכה קטנה על הראש. ואני לא
ממש מבין, אם זו המכה שחטפתי הרגע או שאלוהים אשכרה נוסע עכשיו
על קורקינט ברחבי טבריה.

אלו אלו אלו אלוהיי!