יש תחושה כזאת, בימי שישי אחר הצהריים, הכל שקט,
מרגיש פשוט אחרת, טוב יותר...

צפורים של יום שישי אחר הצהריים
מעלות בין ענן של געגועים.
למה שהלך, מה שהיה טוב
ומה שנראה שלא יחזור.

ריח עשב לח, היקרה מכל ואני
עלינו השמש זורחת.
מחייכים, אוהבים, מחבקים, מנשקים
ומעלינו,
הציפורים.

ואני ואבא משחקים יחדיו
הוא יודע לומר לי מה טוב ומה רע
ואיך
ועיני מתבוננות בטוב מכולם, אוהבות,
בוחנות את צעדיו לחקות
ואיתו,
הציפורים.

וטיולים יפים שעשיתי אתכם
בשמש יפה של ארץ ישראל,
אני אוהב אותך,
אדמה, עצים, מים,
ויותר מכל
את הציפורים.

אתן שומרות עליי?
אוהבות אותי.
מזכירות לי טוב שהיה וטוב שיהיה
נכון?
וכשבאמת טוב לי, אתן איתי
הציפורים שלי,
בשישי אחר הצהריים.

מלוות אותי עד יום מותי
מלאך טוב של חיים שלמים.
בליבי, תמיד אתכן,
יותר מכל אחר.

אל תנטשוני לעולם,
לא אני ולא עולם
בלי הציפורים.