[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מ. אביתר
/
השיר ההוא

הלילה יורד. עולה. כל העצים בפארק מסתכלים עלי, אומרים לי "הי,
בחור, למה אתה חושב שיש לנו מה להגיד?". סיגריה נופלת על אפר
מדורות והסקסופון מהשיר ההוא עולה השמיימה, נותן את דברו אל
העם.

בינתיים, בישיבה על ספסל פיקניקים שבור, עולה גם זיכרון על
טיול בגיל שמונה לפארק אפק. המורה נתנה לי במבה כדי שלא אקיא
אחרי הנסיעה. סוף זיכרון. תמונה אחת יחידה, מטושטשת. תרשום
תרשום. רושם רושם. על מה ולמה שלמה ארצי?

שוב אני בלילה, רק חושך בראש והאישונים מורחבים כדי לראות.
מאחורי עובר איש עם כלב. חייב להיות איש עם כלב, לפי רשרוש
העלים על האדמה. אני לא מסתובב, אין זה כלל ענייני.

בלש כבר לא אהיה אף פעם. מתקרבת אישה חשוכת פנים, גוררת תיק
גדול אחריה. חושב אולי אומר לה: "אפשר לעזור לך, גברתי?", אך
מיד משפיל מבט ונזכר בשנות האלפיים. הרי לא שם אני, בין גברות
מהודרות עם שמלות לוחצות במתניים. אור הפנס אשר מאיר עליה
כשהיא עוברת משמאלי זורק לי ג'ינס טריקו לפנים וצוחק היבהובים
לבנים.

יוצא מהפארק אחריה. מפזם סקסופון צלול מהשיר ההוא ואין לי כובע
של גשש-בלש ואין לי פנס וזכוכית מגדלת. יש לי רעשים בראש והם
צריכים להשתחרר, לצאת לעולם, עדיף לילה אחד קודם.
"לאט לאט," אומרות לי סניקרס, "כך צריך. חפש הבזקים בינות
סדקים בריצוף ההולנדי, אחר כך בחיים". כשמדברים אלי אני משתדל
להקשיב, לא כמו פעם, כשדיברו רק עלי. משם השתחררתי, הגיע הזמן
לשחרר רעשים ארורים, אחרים.

האישה. מתרכז. מתכנס מתכנס בתוכי להבין למה באתי לכאן ומה היה
לפני שהלכתי. עבר נעלם, עתיד יושב על ספסל צד ימין מעשן סיגריה
עם אלמנתו שתחייה, ורק גב של אישה עדיין מולי.
יוצאים מהגב חוטים דקים ומושכים אותי קדימה ואפילו אין לי
רצון.

עכשיו תבין, בנאדם, לא באתי אליך סתם ככה באמצע הלילה, יש לי
שאלה חשובה.
אין תשובה. אף אחד לא מטריח עצמו לענות. אף אחד לא אומר לי
עצור כשאני עובר ליד פיצוציה מאירה. גם אני אפתח לי מכולת קטנה
וסיגריות יהיו לי בזול. נגמרה הקופסה. שאחזור לאחור, לחנות?
אין כל צורך. תרוץ טוב לראות את פניה.

"סליחה? אפשר אולי סיגריה?"

"כן, ודאי."

ודאי היא אמרה. אולי בכל זאת צריכה עזרה הגברת.
צדודית יפה, בהחלט. ועכשיו יש לומר לה מילות נימוסין.

"תודה".

היא מותחת צוואר ושיער חום גלי מתרחק אגבית אל גבה. המצית שלי
כבר מחוץ לכיס המכנס, אנחנו טובעים בתוך להבה כחולה-צהובה,
מעלים לשמיים ג'אז עשן סמיך וגלים סקסופוניים. היא מודדת אותי
במבט. אולי זה קרה לה, אולי יבואו לה אישונים מורחבים, אליי,
רק לרגע, רק קצת, לפני שאחזור אל הפארק.

גונחת אצלי במיטה. שום דבר, שום דבר, רק סיגריה, עכשיו אל
הפארק חזרה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נו מילא, אפשר
לחשוב שהיא תספר
את זה
לאישתי...





י. העליון -
1995


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/10/04 1:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מ. אביתר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה