סצנה #1
יום/חוץ/רחוב
אודי ואור הולכים לכיוון תחנת אוטובוס.
סצנה #2
יום/חוץ/בתוך תחנת האוטובוס, 08:55
אודי
לפחות הספקתי להתקלח לפני שיצאנו..
אור
כן, מזלם של האנשים שישבו לידך באוטובוס.
אין, איזו מסיבה גדולה זו הייתה אתמול..
אודי
איזה אתמול? היינו שם עד לפני כמה שעות.
אני מה זה הולך להירדם בדרך הביתה...
אור
אתה הולך להירדם?! אני אישן עד מחר בבוקר,
גם אם ממש תתאמץ לא תוכל להעיר אותי.
אודי צוחק. הם מגיעים לרציף ומתיישבים.
אודי
איזה כיף לך, אני צריך לחכות עד שאני אגיע הביתה...
אור
חפיף, תישן בדרך. אתה תסלח לי אם אני לא אחכה פה איתך?
אני פשוט נרדם פה תיכף...
אודי מסתכל בשעונו.
אודי
כן, אין בעיה. האוטובוס בטח יגיע ממש עוד שנייה...
אור קם.
אור
סבבה, נתראה בחופש הבא הא?
אודי צוחק. הם לוחצים ידיים.
אודי
בטוח.
אור
אחלה, אז תישן טוב!
אודי צוחק.
אודי
תודה. ביי אור, נתראה.
אור הולך, ואודי נשאר לשבת ולחכות לאוטובוס. אודי יושב בתחנה
ומחכה. האוטובוסים באים והולכים, ויש הרבה אנשים. אך אט אט,
האנשים מתחילים להדלל, והתחנה נשארת ריקה.
סצנה #3
יום/חוץ/תחנת אוטובוס, זמן מה אחר כך.
אודי מסתכל בשעון, קם והולך למודיעין.
אודי
סליחה, למה האוטובוס לטבריה לא מגיע?
איש במודיעין
הוא הגיע, ב-9.
אודי
מה.. שיט.. מתי יהיה האוטובוס הבא?
איש מודיעין
ב- 12.
אודי מסתכל בשעונו.
אודי
אני לא מאמין... טוב, תודה..
אודי מסתובב ומתחיל ללכת. הוא נעצר וחושב לכמה שניות, ואז
ממשיך.
סצנה #4
יום/חוץ/בית של אור
הוא מגיע לבית של אור. הוא דופק בדלת, מצלצל בפעמון, ומתקשר
לסירוגין. בסופו של דבר הוא מתייאש, מתיישב על הרצפה, ומתקשר
שוב. הפעם הוא משאיר הודעה.
אודי
היי אור, זה אודי, אתה לא תאמין - האוטובוס האחרון יצא שניה
לפני שבאנו, והאוטובוס הבא הוא עוד איזה 3 שעות.
בקיצור, אני תקוע פה, אין לי מספיק כסף למונית ואין לי מה
לעשות עד 12 אז חשבתי להיות אצלך בנתיים אבל אתה לא מתעורר אז
כשתתעורר תתקשר אליי.
אודי ממשיך לשבת עוד כמה רגעים, מסתכל בשעונו ובסופו של דבר
קם, ומתחיל ללכת.
סצנה #5
יום/חוץ/מסעדה.
אודי הולך בתוך העיר. הוא עייף, מתוסכל ומשועמם, ולאחר הליכה
ממושכת הוא מתיישב ליד שולחן הנמצא על המדרכה, השייך למסעדה.
הוא מניח את ראשו בין ידיו ונח כך מספר רגעים. לפתע הוא שומע
קול נשי מעל ראשו.
איילת
בוקר טוב,אפשר להציע לך תפריט או שאתה יודע מה אתה רוצה?
אודי מרים את ראשו ומביט בה.
אודי
אה, אמ, אני לא רוצה כלום.. סתם התיישבתי כאן במקרה, לנוח..
איילת
אני מבינה.. אבל הבוס שלי נמצא כאן הבוקר, והוא לא כ"כ אוהב
כשיושבים כאן ולא מזמינים... יש לו פיוז קצר היום. אז אולי בכל
זאת?
אודי
טוב, אז.. קפה הפוך קטן בבקשה.
איילת מחייכת ונכנסת למסעדה. אודי מפהק, אך מנסה להסתדר
ולהראות ערני. לאחר מספר רגעים איילת חוזרת עם הקפה בידה. היא
מגישה אותו לאודי בחיוך, ומתחילה לחזור לתוך המסעדה. לפתע היא
מסתובבת וחוזרת.
איילת
אתה מאוד מוכר לי מאיפשהו...
אודי
אני בספק אם ראית אותי, אני לא מכאן...
איילת
טוב, מוזר...
היא מסתובבת לתוך המסעדה בשנית.
אודי
אבל אני בא לכאן לעיתים לא רחוקות, אז יכול להיות שנתקלנו אחד
בשני במקרה ולא ידענו את זה...
איילת מחייכת.
איילת
יכול להיות...
היא נכנסת למסעדה. אודי ממשיך לשתות. הוא מסתכל בשעונו. איילת
יוצאת מהמסעדה עם מגש ועליו כוסות מים, וניגשת לשולחן מאחורי
אודי. אודי לא שם לב אליה, וקם לפתע. הכיסא שלו מתנגש בה, היא
מפילה את הכוסות על השולחן והמים נשפכים על הלקוחות. איילת
מוציאה מטלית מהסינר שלה ומתחילה לנקות ולהתנצל.
איילת
אני כל כך מתנצלת, אתם תקבלו קינוח על חשבון הבית..
בו זמנית אודי מנסה לעזור לה לנקות ומתחיל להתנצל בעצמו.
אודי
אני מצטער, לא שמתי לב שאת מאחורי...
לפתע הבוס של איילת יוצא החוצה, ולוקח אותה פנימה. אודי מסתכל
עליהם.
בוס
מה קורה איתך לעזאזל תגידי לי?!
איילת
אני מצטערת...
בוס
את תבריחי מכאן את כל הלקוחות!!
שבוע שעבר היה הצ'אנס האחרון שלך!
איילת
זו הייתה תאונה...
אודי לוקח צעד קדימה לעבר המסעדה, אך עוצר בעצמו מלהיכנס
ולהתערב. הוא נשאר קפוא במקומו ומסתכל.
בוס
את יודעת מה זה אומר איילת?
זאת אומרת שאת גמרת עם העסק!
את מפוטרת!!! לכי מפה!
איילת יוצאת מהמסעדה בסערה, נתקלת באודי העומד במעבר אך ממשיכה
ללכת. אודי מהר מוציא מכיסו כמה מטבעות ומשאיר אותם על השולחן,
ומתחיל ללכת אחריה.
סצנה #6
יום/חוץ/רחוב
אודי הולך אחרי איילת.
אודי
אני כל כך מצטער, כל זה היה באשמתי..
איילת
אני יודעת.
אודי
אני בסך הכל עברתי שם במקרה כדי לנוח, וגרמתי למישהי שאני לא
מכיר בכלל לאבד את העבודה שלה.. אני מרגיש נורא..
איילת
כן, אתה כ"כ מסכן, בואו כולנו נרחם על...
אודי
אודי.
אודי עוצר אותה פתאום. הם עומדים אחד מול השני. איילת מתנשפת.
אודי
לא התכוונתי לגנוב לך את המסכנות.
אני יודע שאת יותר מושפלת ואומללה ממני.
אני רוצה לפצות אותך. אפשר?
איילת
נו?
אודי
איך?
איילת
גם אתה גורם לי לאבד את העבודה שלי וגם אני צריכה לחשוב על דרך
בה תפצה אותי?
אודי מתחיל לגמגם. איילת צוחקת.
איילת
סתם, נו. בוא, אתה יכול לקנות לי משהו טעים.
אודי
בואי.
הם הולכים עוד כמה צעדים לקראת בית קפה הנמצא בקרבתם, ונכנסים
אליו.
סצנה #7
יום/פנים/מסעדה
איילת ואודי נכנסים למסעדה ומתיישבים ליד שולחן.
איילת
אז אם אתה לא מכאן, איפה החבר הזה שלך שבאת לבקר?
אודי
או, זה סיפור ארוך...
איילת
טוב, כל התוכניות שלי לבוקר התבטלו לפני דקה, כך שיש לי
זמן...
אודי
יופי, עכשיו היא תעשה לי ייסורי מצפון גם...
איילת
היי, הרווחת את זה ביושר!
מלצר ניגש אליהם.
מלצר
כן, מה בשבילכם?
איילת מצביעה על אחת העוגות.
איילת
כמה העוגה הזו עולה?
מלצר
11.
איילת
וזו שלידה?
מלצר
15.
איילת מחייכת לאודי ופונה שוב למלצר.
איילת
טוב, אז את השנייה בבקשה.
המלצר מסתובב והולך.
אודי
את הולכת להעניש אותי עד הסוף הא?..
הם מחייכים אחד לשני.
איילת
עד שאני אסלח לך...
אודי
נראה לי שעשיתי לך טובה בכלל, זה לא נראה כמו המקום הכי סימפטי
לעבוד בו...
הבוס שלך נשמע לי די גובל באלימות...
איילת
טוב, זה די הגיע לי באיזשהו מקום...
אודי
מה פתאום, מה זאת אומרת?
איילת
הייתי על תנאי אפשר להגיד.. נעשיתי די רשלנית בזמן האחרון..
אני לא יודעת מה קורה לי...
אודי
זה עדיין לא מצדיק, לדעתי...
איילת
שברתי סט כלים.
אודי
אה, טוב. זה כבר משהו אחר...
הם מחייכים אחד לשני. המלצר מגיע עם העוגה של איילת, והיא
מתחילה לאכול.
איילת
כן, אז, הסיפור הארוך שלך?
אודי
טוב אז... בעיקרון אני מטבריה... והייתי אמור לחזור הבוקר
הביתה, אבל פספסתי את האוטובוס..
אמור להיות עוד אחד ב-12, ובנתיים אין לי מה לעשות.
איילת
אז למה לא חזרת לבית של חבר שלך?
אודי
חזרתי, אבל לא הצלחתי להעיר אותו.. אז סתם שוטטתי, והנה אני
פה איתך.
אודי מסתכל על איילת. היא שותקת במבוכה לכמה רגעים, אך מתעשתת.
איילת
אם כך, אני שמחה שפספסת אותו.
אודי
לפחות אני לא אעביר את השעות האלה לבד...
אני צריך את החברה...
איילת
לא רק אתה...
אודי
כן, אני יודע, התבטלו לך התוכניות לבוקר...
איילת
לא, דווקא לא אמרתי את זה בקטע של ייסורי מצפון...
אודי
אז?
איילת
לא משנה.. אז רק בגלל שאתה בודד בעיר זרה ואין לך מה לעשות
החלטת להידבק אליי הא?
אודי
כן, רק בגלל שאין לי מה לעשות...
הם מחייכים אחד לשני. לפתע נופלת על חולצתה של איילת חתיכת
עוגה עם קרם.
איילת
אויש.. אמרתי לך שאני רשלנית בזמן האחרון? זה פשוט לא
יאומן...
כמו ילדה קטנה...
איילת לוקחת כמה מפיות ומנסה לנגב את חולצתה.
אודי
זה בסדר... לא קרה כלום...
איילת
אתה סתם רגוע כי הפעם זו לא אשמתך...
אודי
היי! את באמת תעשי לי ייסורי מצפון לנצח על זה נכון?
איילת
אין לך מושג...
הם מחייכים אחד לשני.
איילת
טוב נראה לי שכדאי שנצא מפה לפני שאני אפיל גם את הכוס... פשוט
אין לי מזל עם מסעדות היום...
אודי מחייך. הוא מוציא שטר וכמה מטבעות מכיסו ומניח על השולחן.
שניהם יוצאים החוצה.
סצנה #8
יום/חוץ/רחוב
איילת
אני גרה ממש כמה צעדים מפה.. יהיה אכפת לך אם רק נקפוץ אליי
שאני אחליף חולצה? אני מתביישת שתראה אותי ככה..
אודי
זה בסדר... אירחת לי חברה למספיק זמן ואני בטוח שיש לך עיסוקים
יותר טובים מלשעשע אותי...
איילת
לא, אין לי, באמת שאין לי. ויש לך עוד די הרבה זמן לשרוף...
נו, מה אכפת לך.
אודי חושב מעט.
אודי
תובילי.
סצנה #9
יום/חוץ/רחוב
אודי ואיילת הולכים זה לצד זה. בדרך הם נתקלים במראות
אופייניים ליום שימשי: מישהי יושבת על חומה ומצפה למישהו;
סצנה #10
יום/חוץ/רחוב
שני ילדים קטנים משחקים;
סצנה #11
יום/חוץ/רחוב
בן ובת עושים פיקניק בגן שעשועים.
סצנה #12
יום/חוץ/מחוץ לבית
הם מגיעים לבית.
איילת
כאן אני גרה.
סצנה #13
יום/פנים/בית, ליד דלת הכניסה
איילת ואודי נכנסים לבית. איילת נועלת את הדלת, לוקחת את המפתח
איתה, אוחזת בידו של אודי והם עולים במדרגות.
סצנה #14
יום/פנים/חדר של איילת
איילת ניגשת לארון, פותחת אותו ומסתכלת. אודי נכנס לחדר וסוקר
אותו בעיניו. איילת מסתכלת על אודי סוקר את חדרה, מוציאה חולצה
מהארון ופונה לעבר הדלת.
איילת
אני הולכת להחליף, זה ייקח שתי שניות...
בסדר לך להישאר פה?
אודי
כן... נראה לי שיש לי פה הרבה דברים להסתכל עליהם... אני אמצא
תעסוקה.
איילת מחייכת ויוצאת מהחדר. אודי מסתכל על כל הדיסקים שלה,
בוחר אחד, ושם אותו במערכת. תוך כדי שהוא מקשיב לו, הוא מתיישב
על המיטה. הוא סוקר בעיניו את כל הקירות זמן רב, ואף בוחן את
סביבתו בידיו. לפתע איילת נכנסת לחדר, לבושה חולצה שונה משלבשה
קודם, ושיערה מסודר יותר מקודם. החדר מבולגן מאוד. איילת
מתחילה להרים בגדים, לקפל ולשים בארון. אודי קם מהמיטה ועוזר
לה.
אודי
לא מוזר לך, שפגשת אותי לפני שעה בערך והנה את לוקחת אותי לבית
שלך, לחדר שלך?
איילת
אני יודעת שזה מעשה טיפשי לעשות בדרך כלל, אבל לא יודעת... יש
לי איזו הרגשה לגביך...
אני סומכת עליך משום מה.
אודי מחייך במבוכה. איילת שמה את החולצה האחרונה בארון וסוגרת
אותו. הם עומדים כעת אחד מול השני.
איילת
מצטערת שהחדר כזה מבולגן.. לא היית חייב לעזור לי לסדר...
אודי
שטויות... הרי אני חייב לך היום, לא?
איילת צוחקת. הם עומדים אחד מול השני בלי לדבר כמה רגעים.
אודי
טוב, כדאי שאני אתחיל לחזור, אם אני לא רוצה לפספס את האוטובוס
שוב..
איילת מסתכלת על השעון שעל הקיר שלה.
איילת
מה? אבל יש לך עוד המון זמן...
אודי
כן, אבל אני מנסה ללמוד מניסיון.. אני קצת לחוץ..
איילת מחייכת ומרכינה את ראשה.
איילת
טוב.. אז בוא.
הם יורדים למטה.
סצנה #15
יום/פנים/ליד הדלת
הם מגיעים לדלת. איילת מכניסה את המפתח שלה לחור המנעול, ובאה
לסובב. נשמע רעש מוזר. איילת קופאת במקומה.
אודי
מה קרה?
איילת
אמ... אני חושבת ש... נשבר לי המפתח במנעול....
אודי
מה?! את רצינית??
איילת
אני לא חושבת שהייתי עובדת עליך בנושא כזה..
אודי
ומה אם ניתקע פה ואני שוב אפספס את האוטובוס?! אני אהיה תקוע
כאן עד מחר!
איילת
תירגע... לפחות תהיה תקוע איתי...
איילת מחייכת אליו, אך הוא לא מחייך בחזרה.
איילת
טוב.. לא משנה. יש לנו גם דלת אחורית. אם רק הייתי יודעת איפה
המפתח..
איילת מתחילה לחפש את המפתח במדפים ובמגירות. אודי נשאר לעמוד
במקומו.
אודי
אני מבין שאתם לא משתמשים בה הרבה?
איילת
זה לא זה, פשוט ההורים שלי שמו את המפתח איפשהו ולא יוצא לי כל
כך לדבר איתם, אז אין לי
מושג איפה..
אודי מתקרב לידה והולך איתה תוך כדי שהיא ממשיכה לחפש את
המפתח.
אודי
מה זאת אומרת לא יוצא לך לדבר איתם?
איילת
הם אף פעם לא בבית.
אודי
אז מה, את חיה בכל הבית הגדול הזה לבד?
איילת
אפשר להגיד...
אודי
או...
אודי נשאר לעמוד במקומו ואיילת מתיישבת על הרצפה ומחפשת
במגירות הנמוכות.
אודי
אני מניח שצריך להיות די עצמאי כדי להיות לבד כל היום...
איילת
כן, אבל התרגלתי. בגלל זה אני עובדת. זה לא שחסר לנו כסף או
משהו, אני פשוט לא רוצה להיות תלויה בהם, כי הם לא פה. אין לי
במי להיות תלויה.
אודי
אז די השלמת עם זה.
איילת
כן. אין לי כל כך הרבה ברירה...
איילת סוגרת את המגירה ומביטה באודי.
איילת
אין.
אודי
לא נורא.
הוא מושיט לה את ידיו ועוזר לה לקום. הם עומדים כך אחד מול
השני, מחזיקים ידיים.
אודי
נסתדר...
הם עומדים כך מספר רגעים ומביטים אחד בשני.
אודי
את לא יכולה להתקשר לשאול אותם או משהו?
איילת
אני מעדיפה להתקשר לפורץ מנעולים...
אודי
לא חשבת אף פעם לדבר איתם?
איילת
אני יודעת!
איילת עוזבת את ידיו של אודי בפתאומיות ורצה למטבח. אודי
מסתובב ומסתכל עליה, ולאחר כמה רגעים הולך אחריה.
סצנה #16
יום/פנים/מטבח
איילת
יש לנו גם במטבח כמה מפתחות..
איילת באה לפתוח את המגירה, ואודי אוחז בידה.
אודי
עזבי, גם ככה יש לנו עוד הרבה זמן.. בואי, נשב נאכל משהו.
נמשיך לחפש אחר כך.
איילת סוגרת את המגירה.
איילת
אוקיי.. שב, אני אכין לך משהו טעים.
אודי מתיישב על השיש. איילת מוציאה מצרכים וכלים ומכינה.
אודי
זה כזה מוזר, נסעתי לבקר חבר שלי לכמה ימים והנה אני פה יושב
איתך במטבח, כשבכלל לא הכרתי אותך עד לפני כמה שעות... זה ממש
צירוף מיקרים..
איילת
זה גורל.
אודי
את מאמינה בדברים האלה?
איילת
מה יש לא להאמין? שום דבר לא מיקרי, הכול אמור להיות. אתה
פספסת את האוטובוס שלך מסיבה מסוימת, ותחשוב, אם לא היית מפספס
אותו, כל מה שקרה היום לא היה קורה.
אודי
אני יכול באותה מידה לומר שבמקרה פספסתי את האוטובוס, ובמקרה
פגשתי אותך, ובמקרה כל זה קרה. צירוף מיקרים.
איילת
לדעתי כל זה היה אמור לקרות...
אודי
ואם לא הייתי מפספס את האוטובוס?
כעת הם מסתכלים אחד על השני.
איילת
אם אנחנו באמת אמורים להיפגש, היינו נפגשים בנקודה מסוימת
בחיינו, איכשהו, איפשהו.
אודי
אז את אומרת בעצם שכל דבר קורה כי הוא אמור לקרות?
איילת
בדיוק כך.
אודי
גם הדברים הרעים?
איילת
גם הדברים הרעים..
אודי
אז את רוצה להגיד לי שאת לא מתחרטת על שום דבר שקרה לך בחיים?
איילת
על שום דבר, כל עוד למדתי ממנו.
אודי שותק כמה שניות, ומביט באיילת. איילת שמה מלח על האוכל,
וכשהיא מחזירה אותו לשיש הוא נופל. אודי קופץ מהשיש ושניהם
מתכופפים להרים אותו ביחד. מבטיהם מצטלבים והם מחייכים. הם
קמים, אודי נשען על השיש ואיילת מסיימת להכין את האוכל.
אודי
זאת דרך נחמדה להסתכל על החיים..
איילת
כן.. זה עושה את זה קל יותר להסתכל על הדברים הרעים. למעשה,
אתה ההוכחה החיה לתיאוריה שלי. בעצם, כל היום שלך השתבש. היית
עייף, בעיר שאתה לא מכיר בה אנשים, לבד.. וגילית
שאתה תקוע פה עוד כמה שעות טובות.
אודי
אבל מסתבר שלפעמים גם כשמשהו משתבש, הוא יכול בסוף לצאת
לטובה..
איילת מביטה בו ומחייכת.
איילת
בדיוק...
אודי
רואה? את כבר משפיעה עליי!
איילת צוחקת. היא סיימה להכין את האוכל וכעת היא נשענת גם היא
על השיש ומסתכלת על אודי.
איילת
נכון.. ותאר לך שהיית מספיק לאוטובוס. לא היית פוגש אותי. לא
רק שהיית מפספס יום נחמד ביותר שיכל להיות לך, גם לא היו לך את
כל הזיכרונות שנוצרו ממנו, וזה משהו שנשאר לכל החיים.
אודי
אז בעצם היום, כרגע, את משנה לי את החיים...
איילת מחייכת.
איילת
הייתי שמחה לחשוב ככה...
הם עומדים כך מספר רגעים אחד מול השני, ומביטים אחד בשני בדממה
ובחיוך.
איילת
בוא, מוכן.
אודי ואיילת לוקחים את צלחותיהם לשולחן ומתחילים לאכול.
{מעבר זמן כלשהו}
אודי ואיילת מסיימים לאכול. הם קמים ואיילת שמה את צלחותיהם על
השיש.
אודי
אפשר מפית?
איילת
בטח.
איילת פותחת את המגירה הראשונה, אותה באה לפתוח מקודם כשאודי
עצר אותה. לפתע עיניה נפערות בהפתעה. היא מוציאה ערימת מפתחות
ומסתכלת בהן. לפתע מפתח אחד נופל. היא מתכופפת להרים אותו,
וקראת מה שכתוב בתווית הוצמדת אליו.
איילת
"יציאה אחורית".
היא מסתכלת על אודי ומחייכת.
אודי
מה הסיכויים...
הם מחייכים אחד לשני. איילת מחזירה את שאר המפתחות למגירה
וסוגרת אותה.
סצנה #17
יום/פנים/דלת אחורית
הם הולכים ליציאה האחורית, פותחים את הדלת ויוצאים.
סצנה #18
יום/חוץ/ בדרך לתחנת אוטובוס
אודי ואיילת הולכים מביתה של איילת עד לתחנת האוטובוס. הם
חוזרים בדיוק באותה דרך בא באו, ועוברים במקומות בהם ראו את
האנשים מקודם. הבן והבת כעת מקפלים את השמיכה עליה עשו את
הפיקניק;
סצנה #19
יום/חוץ/רחוב
במקום בו היו הילד והילדה נמצאים כעת נער ונערה, מסתכלים אחד
לעיני השני;
סצנה #20
ובמקום בו ישבה הנערה בציפייה, עומדים כעת היא ובחור, מתחבקים.
סצנה #21
יום/חוץ/תחנת אוטובוס
אודי ואיילת ממשיכים ללכת ונכנסים לתוך התחנה, שם הם נפרדים.
האוטובוס כבר בתחנה ועולים עליו אנשים.
אודי
הגענו.
הם נעמדים אחד מול השני.
איילת
ואפילו לא נפלתי או הפלתי משהו בדרך...
איילת מתקרבת אליו.
איילת
כנראה שאתה מייצב אותי..
אודי
אם הייתי יודע שככה היום שלי היה נראה, הייתי מפספס את
האוטובוס בכוונה..
איילת
זה הטריק, שאתה לא יכול לדעת... אתה לא יכול לדעת מה אתה
מפסיד.. לך תדע מה הפסדת היום
בזה ששרפת אותו איתי...
אודי
איך את מדברת?? שום דבר לא יכול להיות יותר טוב מהיום ששרפתי
איתך..
איילת מחייכת.
איילת
אם זה נכון מה שאתה אומר, ואתה באמת בא לפה לעיתים קרובות, אני
מקווה שהגורל יפגיש ביננו
שוב..
הם עומדים אחד מול השני ומחזיקים ידיים. האיש האחרון עולה על
האוטובוס. לפתע אודי מבחין בכך, מנשק את איילת על לחיה, מסתובב
ורץ אל האוטובוס. הוא נכנס ומתיישב, ומסתכל עליה ככל שהוא
מתרחק. איילת נשארת לעמוד באותה תנוחה בה עזב אותה.
סצנה #18
יום/חוץ/רחוב, בדרך לתחנת אוטובוס -> תחנת אוטובוס, 8:55
בבוקר
אודי ואור הולכים לכיוון תחנת אוטובוס.
אודי
איזה באסה שלא הספקתי להתקלח לפני שיצאנו...
אור
כן, באסה של האנשים שישבו לידך באוטובוס. אין, איזו מסיבה
גדולה זו הייתה אתמול..
אודי
איזה אתמול? היינו שם עד לפני כמה שעות. אני מה זה הולך להירדם
בדרך הביתה...
אור
אתה הולך להירדם?! אני אישן עד מחר בבוקר, גם אם ממש תתאמץ לא
תוכל להעיר אותי.
אודי צוחק. הם מגיעים לתחנה ומתיישבים.
אודי
כיף לך, אני צריך לחכות עד שאני אגיע הביתה...
אור
חפיף, תישן בדרך. אתה תסלח לי אם אני לא אחכה פה איתך?
אני פשוט נרדם פה תיכף...
אודי מסתכל בשעונו.
אודי
כן, אין בעיה. האוטובוס בטח יגיע ממש עוד שנייה...
אור קם.
אור
סבבה, נתראה בחופש הבא הא?
אודי צוחק. הם לוחצים ידיים.
אודי
בטוח.
אור
אחלה, אז תישן טוב!
אודי צוחק.
אודי
תודה. ביי, נתראה.
אודי יושב על המעקה ומחכה. הוא מתחיל ללכת במקום תוך כדי
ציפייה, עד שהוא מגיע למעקה אחר ונשען עליו. ליד המעקה הזה
עומדת איילת. הם לא מכירים ולא מתייחסים אחד לשני. איילת מדברת
בפלאפון.
איילת
אבל אני כבר מאחרת לעבודה!
אני לא יכולה לבוא לפתוח לך את הדלת, כרגע באתי מהבית. תתקשרי
לאבא! נו, אמא, הבוס שלי עצבני עליי גם ככה, הוא יפטר אותי!
איילת מנתקת את הפלאפון בעצבים, רוטנת ובאה להמשיך בדרכה, אך
בלי לשים לב נתקעת באודי.
איילת
מצטערת.
איילת ממשיכה בדרכה. האוטובוס מגיע. אנשים מתחילים לעלות עליו.
אודי נכנס לתור, ואיילת מסתובבת אחורה ומסתכלת עליו. היא
מסתובבת חזרה וממשיכה ללכת, והוא עומד במקומו ומסתכל עליה
הולכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.