אני תקועה באמצע שום מקום
בתודעה מעורפלת ונסתרת
ואני מחפשת את התשובה
לשאלה שעדיין לא בניתי

קרעתי לחתיכות את לבי
וחילקתי כל חתיכה לאדם אהוב
אהוב שהכאיב
והחולשה שלי היא שאני מפחדת
מהעולם ומהחיים

תמונות נחמדות של ילדה
שכבר מזמן לא יודעת
מה היא רוצה
אבל אתה עדיין מספר אחת אצלי
ואני מנסה כמה שיותר
להראות זאת להפך
בלי לדעת אפילו מדוע

אתה תמיד אמרת
שלא תיתן לי ליפול
אז עכשיו אני רוצה
לשים בצד את הפחד
ולנסות לצעוד בדרך הזאת
ביחד איתך
אך המעצורים שלי לא יורדים
והחומות יותר מדי גבוהות
ועליהם דגלים ששמם גאווה
ונותר לי רק לציין
שאני לא רוצה לאבד אותך

חשפת לא מזמן משאלה לפניי
הלוואי ולא היה דבר כזה פחדים
כי אז היינו באמת ביחד
דמעות של געגוע מטורף
נשרו ורחצו את לחיי

ואתה לא יודע דברים רבים
דברים כמו השיר העצוב
המושמע באוטובוס
ומזכיר לי אותך
והמחזה היפיפה של השמש
שזורחת מוקדם בבוקר על פניי הים
ומזכיר לי אותך- כי אתה יפיפה

ואני פוגעת בך בלי דין וחשבון
ואתה ממשיך לאהוב אותי למרות הכל
וזה כואב לי
וגורם לי לחתום מכתב זה בדמעות
דמעות חמות של בושה...