עם "השמוליק" של אבנר שלי אני לא מתעסקת יותר. השמוליק של אבנר
ואני מסוכסכים. אתמול בלילה אבנר עמד מולי בעמדה עיקשת וצעק:
"עוד נראה מי יצחק אחרון, את או שמוליק!" ויצא בטריקה מהבית.
זה עוד אחרי הניסיונות הכושלים שלו לעשות איתי סקס בזוויות
שונות. הוא ראה בערוץ פלייבוי פצצה בלונדינית בשם ברנדה מדהימה
בתנוחות אקרובטיות מסובכות. מאז נדלק לו הפיוז. דווקא חיינו
בשקט יחסי. ילדה קטנה ובריאה עם פוטנציאל שעומד להתפרץ כל יום
לשנת התשע שלה, אמנם עם נטייה מוגזמת למיץ פטל, שכנים קשישים
(העיקר השקט) ועבודה מספקת. עדיין אבנר מצא לנכון לזמן את
שמוליק ולשדרג עצמו לביצועיסט לולייניסטי, ועוד ביום שלפני יום
הורים.
"אוי כן שמוליק... אתה תותח שמוליק," הוא לוחש לעצמו ואני כבר
מתה לזייף וללכת לישון. אבנר משתדל שלא לגמור, רואים עליו,
ואני מציצה כל שניה לעבר חפיסת הסיגריות עם חשק שהולך וגובר.
לאט לאט אני מדמיינת בתאווה איך אני הורסת את הריאות שלי עם
עשן שחור, ממלאה אותו בחלקיקי ניקוטין רעילים, ואבנר נראה עלוב
ליד זה. חשיבותו מצטמקת. לבסוף אבנר גומר ואני מתגלגלת ממנו,
מסתערת על המלבורו. אבנר משתדל שלא לדבר על זה אך לא מצליח לו.
"מה קרה לך? נהיית קרה," הוא מאשים אותי.
"זה לא אשמתי ששמת את חפיסת הסיגריות בדיוק מול הפרצוף שלי
כשאתה עולה עליי..."
"למה שלא ננסה את האזיקים?"
"אתה צוחק עליי? שכחת מה קרה לעור בידיים שלי בפעם הקודמת? ד"ר
סמי אמר שהגירודים ייפסקו בעוד המון זמן!"
"והנדנדה ההיא?"
"היא מסוכנת מדי, חוץ מזה אי אפשר בחוץ, דניאלה יכולה לקום
פתאום."
"אז מה כן יביא לך את החשק?"
הבטתי בסיגריה שלי ואז בו. הוא נאנח וקם מהמיטה. ידעתי מהם
צעדיו הבאים. הוא ילך אל אחיו, ישב שם קצת ויחשוב כמה אני
דואגת לו עכשיו. אחיו ירמוז לו בעדינות שכבר מאוחר ושאנחנו כבר
לא ילדים קטנים ושהוא צריך ללכת ולפתור את הבעיות איתי ולא
איתו. לבסוף בעלי יתייאש ויביט בשעון. הוא יקום וילך למכונית
שלו, ישב שם קצת ויכין לעצמו פרצוף אדיש לכשיחזור הביתה. ואז
כשיחזור, הוא יראה שאני ישנה וינסה להזיז דברים כדי להעיר אותי
אבל אני אישן בעקשנות עד שהוא יחליט לוותר ולהיכנס לנחור לידי.
הוא יירדם מיד. בבוקר הבא הוא יתקשר למשרד שלי.

-"היי מאמי..."
-"כן רק רגע... זהו אני אתך. מה?"
-"חשבתי על זה..."
-"מוטי תביא לי את המסמכים מהחדר של ציון טוב?... מה?"
-"...ואני חושב, כלומר הגעתי למסקנה שאולי לא כיוונתי את
האנרגיה שלי כמו שצריך... כלומר..."
-"ותקרא לסיגי בדרך... כן"
-"...אולי הייתי צריך לנסות פרחים וכאלה. בנות אוהבות. את
אוהבת... את זוכרת את היסמינים שהייתי מביא לך פעם?"
-"כן. תודה סיגי תניחי על השולחן."
-"...אז זהו, כאלה אני אביא לך. את מקשיבה לי? הגעתי למסקנה
שכל התשוקה הזאת, כל החשמל הזה, זה משהו שפספסנו, שאני פספסתי
יותר נכון. הייתי צריך לדעת שמתישהו הפתיל ידעך ואני אצטרך
להיות שם למטה כדי לרכך את המכה... הרי כשנישאתי לך ידעתי
בדיוק לאיזו אישה אני מתחתן..."
-"כן, תקשיב אפשר אולי לדחות את השיחה? או תודה סיגל."
-"...אישה טובה ויפה, אישה שצריך להשקיע בה. השמוליק שלי עבר
טראומות בחיים שלו בגללך... טוב טוב אני צוחק. בכל אופן מתי את
באה הביתה?"
-"בערב"
-"יופי. יש פה עכשיו הפסקת חשמל איומה. נפילת מתח, נפילת
אנרגיה, לא יודע. את שונאת שאני מנסה לנתח אלקטרוניקה... נתראה
בערב אה ו..."
-"אני לא שומעת ממש טוב, אבנר?"
-"אילנית את שם?"
-"יש הפרעות בקו. הלו? טוב אני אתקשר אלייך יותר מאוחר, ביי
מותק"
-"הלו אילנית?"