השמש הקופחת יקדה על ראשה של בתיה גור-אריה, ואגלי זיעה נטפו
על גבה. בתיה  הלכה בקושי, מתקשה לסחוב את כובד גופה בחודש
התשיעי להריונה.
לפתע כרעה ללדת באמצע הסמטה הראשית של מעלה מכמש. עוברים
ושבים, אנשים טובים ויראי שמיים נזעקו לעזור לה. כך יצא לאוויר
העולם נחמיה גור-אריה, בנם של בתיה ויצחק, נכד לגאון מגליציה.

נחמיה גדל להיות ילד בריא,אדמוני,תפוח לחיים ופעלתן. כבר בגיל
6 השתמש באבן הקלע הראשונה שלו כדי לצוד ציפור שיר חצופה
שהטרידה שלוותו. כשהחל ללמוד נחמיה הקטן, לא ממש הצליח להתרכז
בשעורים לאורך זמן. במיוחד התעניין בשעורי התנך ובעלילות גבורי
ישראל, השופטים, הנביאים ואנשי החיל.
גם בשעורי ההתעמלות בלט נחמיה האדמוני משכמו ומעלה, מיתר
חבריו. מרים השכנה, אשת בעל המכולת, היתה אומרת, כל פעם שפגשה
את בתיה, שנחמיה הוא "חתום" ולא היתה מפרשת. כשהגיע נחמיה
לכיתה ג'  היה מראהו כמעט כילד בר מצווה. נחמיה נהיה  שזוף,
רחב כתפיים, רגליו קצת קצרות יחסית לגופו ורעמה אדמונית על
ראשו.

בזמנים אלו של תוהו ובוהו ברחבי הארץ, החליט יצחק, אבי נחמיה,
להשגיח יותר על בנו הקטן, שיפנה מרצו לטובת לימודיו, ולא יסחף
אחר "המרקע הגדול"-רשת המחשב,ששאר בני גילו מבזבזים עליה זמנם
לריק. נחמיה השקיע יותר בלימודיו ושנה מאוחר יותר החל ללכת
לפעולות בתנועת הנוער המקומית במעלה מכמש. בתנועה בלט נחמיה
בפעלתנותו וידיו הטובות שנגעו,פרקו והרכיבו כל דבר, החל מילדים
וכלה בסנדות וכלי עבודה.

באחד הימים, הגיע ראש הממשלה לביקור ביישוב, כדי להדבר עם אנשי
האזור לקראת המעבר להסדר הקבע. החניכים בתנועת הנוער הכינו
מפגן כתובות אש לכבוד הביקור ומאוחר יותר נערך מפגש בבניין
המועצה. נחמיה הקטן צד את עינו של ראש הממשלה שהזמינו לשבת
לצדו על הבמה. הבקור עבר בשקט יחסי ובלא ארועים סוערים שחרגו
מגבול הטעם הטוב. למרות זאת היתה מעין דומיה דקה באוייר, כעין
צינת הקור של הבוקר שלא פגה עם צהרי היום.
בנתיים חלפו הימים ,הלימודים נגמרו וימי החופש החמים של הקיץ
הגיעו. יצחק ובתיה המשיכו בעבודה ביום ובנסיונות להביא ילד
נוסף לעולם בלילה.
נחמיה המשיך לבלות רב זמנו בפעילות בתנועה, ובמהלך החופש יצא
עם בני קבוצתו והמדריך למחנה בשומרון.

בארץ, באותו זמן, בחודשי הקיץ המשיכו להתכונן לביקורו ההיסטורי
של האריה הצפוני,שאמור להגיע בעוד ימים מעטים לחתימה בירושלים.
אווירה של ציפיה דרוכה מהולה במתח ושמחה עמדה באוויר.  
התקשורת לא הפסידה רגע מההכנות לביקור. בסמטאות מעלה מכמש לא
עורר הביקור עניין רב.
למזכירות היישוב הגיעה בקשה רשמית לשלוח ילד/נציג להשתתפות
בטקס העתיד לבוא. מתוכנן היה שקבוצת ילדים מיישובים שונים מכלל
רחבי הארץ תקבל את  האורח. מובן מאליו שנחמיה גור אריה נבחר
לייצג את היישוב.

בערב לפני היום ההיסטורי, טרחה בתיה והכינה חבילת שי מלאת טנא
וכל טוב והפקידה אותה בידי בנה למסירה לאורח רם הדרג. בבוקר של
היום ההיסטורי לבש נחמיה גור אריה בגדי חג וחכה עם הוריו לרכב
השרד שבא לקחתו. נחמיה אחז היטב את  הבכורים ועשה עצמו כלא
משים לכל ההמולה סביבו עד שהרכב החל לנסוע.בתיה ויצחק נפנפו
לנחמיה לשלום ושלחו לו נשיקות באוויר.

בירושלים, בצהרי היום היה כבר הכל מוכן ומזומן. כלי תקשורת מכל
העולם הציפו הבירה. האורח נחת בשעה היעודה בשדה התעופה
הממלכתי, שם נערך טקס קצר וחילופי ברכות בלווית ראשי המדינה.
בשעה 13:13 בדיוק החל הטקס העיקרי בירושלים בדיוק כפי שתוכנן.
אווירת חג שררה בכל מקום. ברכות ולחיצות ידיים הוחלפו אך האריה
הצפוני לא נראה כמי שמאבד מקור רוחו ולו לרגע קט.
רק כשניגשה משלחת ילדי ישראל לעבר האורח הבליח חיוך קטן
בזווית פיו. שנים -עשר הילדים ברכו האורח והעניקו לו שי מילדי
ישראל. האורח ליטף את ראשו של נחמיה  האדמוני ונחמיה הגיש לו
את חבילת הטנא והביכורים. "פעמי משיח הנה זה בא..."מלמל לעצמו
נחמיה גור-אריה.
רעם אדיר החריש את רחובות ירושלים
-----------------------------------------------------------------------------
!