הדים מרחפים על פני הנחל,
בולעים אותי במזרקות חשוכות
וקפיצות מסתוריות,
נשפכות.

ידיי קרות כליבך הקפוא
וגם צביטה חזקה לא משחררת.
הדיבור והמגע משתלב
והם חושבים שאני לא רואה.

זיכרון נעים
אשר בכיו מקל;
והנחל מתמשך אל ריח הים -
שם להבה לא חיממה.

הוא לא בוחר את העיקר,
הוא באמת זוכר הכל.
ואותו ניצול זכה לשבחים פנימיים,
אותם אותו נחל יכסה.




11/12/03