[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אביטל אובטרכט
/
החלום שהתגשם

מצאתי את עצמי עומדת מול החלון הפתוח בחדרי, לוקחת עוד שאכטה
מהסיגרייה ומסתכלת בשקט אל השמיים. היה נעים ומשב של רוח עבר
על פני ועננים כיסו את השמיים. חיפשתי בעיני אחרי כוכב, שיהיה
לפחות כוכב אחד בודד, רציתי לבקש משאלה. לקחתי עוד שאיפה קלה
מהסיגרייה ואז מצאתי אותו, מצאתי כוכב בודד בשמיים האפלים.
הסתכלתי עליו בנחת וביקשתי משאלה. "בבקשה כוכב בודד שבשמיים,
עשה שיהיה לי מישהו לאהוב. לא מגיע לי להיות לבד. במה פשעתי
שאני לבדי זמן רב כל כך? הרי יש לי כל כך הרבה אהבה בתוכי שאני
חייבת להעניק למישהו, למישהו שרק לו זה מגיע". ביקשתי שוב ושוב
את אותה משאלה בעודי ממלמלת אותה בליבי ועוצמת עיניים כדי שהאל
שבשמים ידע שאני מתכוונת אלייה ברצינות. אני לא מבקשת ממנו
הרבה בקשות, אך בזמן האחרון אני תמיד מוצאת את עצמי עומדת אל
מול החלון הפתוח ומבקשת את אותה משאלה, האהבה כל כך חסרה לי
ברגעים הללו של החיים.
לפעמים אני מוצאת את עצמי בוכה במיטה והכרית סופגת את דמעותיי
הרבות. אני לא מבינה למה זה מגיע לי. הרי אינני מכוערת, והאופי
שלי כל כך טהור וזך. אז מה אם יש לי מעט משקל עודף, מה בגלל זה
אסור שתהיה לי אהבה? מישהו שיהיה רק שלי ואני רק שלו, מישהו
שיוכל להבין אותי תמיד, שאוכל לספר לו את כל תחושותיי, רק
מישהו.

בלילה חלמתי חלום. חלמתי שאני צועדת במין שביל מוזר ומפותל
ואני הולכת בעקבות השביל ולאט לאט עולה באפי ריח עדין ומגרה.
זה היה ריח של בושם, לא סתם בושם אלא בושם יקר של גבר. הלכתי
בעקבות הריח המגרה שרק הלך והתחזק. כשנגמר השביל הגעתי למין
ערפל. ריח הבושם היה חזק מתמיד. הסתובבתי בלי שקט בערפל, מנסה
לברר מאיפה הריח. הרי ידעתי שאת הריח הזה נושא גבר, גבר
חלומותיי. שלחתי את ידי לפנים מגששת ומחפשת בערפל. לפתע נתקלו
ידי במשהו, ניסיתי להסדיר את ראייתי ולראות משהו אך לא הצלחתי
לראות דבר, רק הרחתי, ריח הבושם היה כל כך חזק שיכולתי לחוש
אותו ממש מתחת לאפי. ידעתי שבמה שידיי נתקלו הוא האדם שנושא את
ריח הבושם הכל כך טוב. הוא שלח את ידו לעברי וחיפש את ידי,
כשמצא אותה הוא הגיש לי משהו. לקח לי זמן להבין שזה פרח. אני
לא יודעת אם הוא שם לב אבל חייכתי. הוא המשיך למשש אותי עד
שהגיע לשפתיי הרכות והעביר אצבע מלטפת על שפתיי, עצמתי את
עיניי ונתתי לו לחקור את גופי. הוא הרגיש באצבעותיו איך עולה
חיוך על פני והרגשתי שגם הוא מחייך. הוא חיבק אותי לאט לאט
וקירב את גופו אלי. הוא תפס את פני בשתי ידיו והתקרב לנשק
אותי. הוא התקרב לאט לאט ויכולתי להרגיש את הנשימה החמה שלו
עלי. שפתינו נגעו זה בזו וכמעט נוצרה נשיקה, עד שלפתע הרגשתי
יד נוגעת בכתפי. קמתי מהחלום, זאת הייתה אימי, היא העירה אותי.
העפתי אותה ממני בטענה שתיתן לי עוד כמה דקות, רציתי לחזור
לחלום המדהים, רק לראות איך הוא נגמר. התהפכתי, עצמתי עיניים
וניסיתי לחזור לאותה סצנה אבל כמה שניסיתי והתאמצתי לא הצלחתי.
קמתי מבואסת והתלבשתי לב"ס. בב"ס לא הייתי רגועה לרגע, גם בגלל
שהייתי סקרנית לדעת מיהו וגם בגלל שהחלום לא נגמר. הייתי נורא
עייפה.
כשנגמר סוף סוף יום הב"ס הארוך צעדתי באיטיות הבייתה. היה חם,
יותר מידי חם. לא רציתי לחזור הבייתה, הייתי יותר מידי עצובה
בשביל זה. החלטתי לעבור בפארק ולשבת שם כמה דקות. התיישבתי על
הדשא של הפארק והוצאתי סיגרייה אחת. התחלתי לשאוף את העשן
במהירות והרגשתי איך סחרחורת מתחילה לכבוש אותי. סיימתי את
הסיגרייה ונשכבתי על הדשא. לאט לאט התחילו עיניי להעצם. שוב
חזרתי לאותו שביל, לאותו חלום. שוב הרחתי את אותו ריח ושוב את
אותו ערפל. אותו גבר נמצא מולי, אותו מצב. שוב שנייה לפני
שהתנשקנו הונחה לי יד על הכתף, הפעם זו לא הייתה אימי.
"ילדה, מה את עושה פה? אני מפעיל את הממטרות אז כדאי לך לזוז".
פקחתי את עיניי ומצאתי את הגבר הכי מדהים בעולם יושב מולי. היה
לו את אותו ריח הבושם שבחלום, הוא היה כל כך נאה והזיעה שלו
בהקה באור השמש. חייכתי מעט וניסיתי לקום אבל לא הצלחתי. הוא
עזר לי לקום והושיב אותי על הספסל. "את בסדר ילדה? את נראית
קצת חיוורת" הוא אמר לי והסתכל ישר לתוך עיניי. ראיתי שיש לו
עיניים ירוקות והם היו העיניים הכי יפות שראיתי בחיים שלי. לא
עניתי לו. "אני הולך להדליק את הממטרות, אני מייד אבוא לבדוק
מה איתך" הוא אמר לי ואחר כך הלך לכיוון הברז. הממטרות התרוממו
ומים התחילו להרטיב את הדשא. ראיתי אותו מתקרב לעברי. קמתי
מהספסל ובלי להבין מה אני עושה צעדתי לעבר הדשא. נכנסתי לדשא
והרגשתי איך המים מרטיבים לי את הבגדים ואיך כולי נהיית רטובה.
עצמתי עיניים ונשכבתי על הדשא. "מה את עושה?!" שמעתי את קולו
קורא והוא התחיל לרוץ לעברי ומייד ראיתי את פניו מעלי. "את
מטורפת! את משוגעת!" הוא התחיל לצרוח עלי אבל לא היה לי איכפת.
לאט לאט הוא חייך אלי ואמר: "אני דווקא מת על השיגעון שלך"
ולאט לאט הוא תפס אותי בשתי ידייו ונשק לי.
זה היה הסוף של החלום שלי, בדיוק ככה רציתי שהוא יגמר. ישבנו
באמצע הפארק על הדשא והממטרות הרטיבו אותנו אבל אנחנו המשכנו
להתנשק. הריח שלו, זה הריח שהיה לי בחלום, והוא הגנן, הוא אביר
החלומות שחיפשתי.
מאז אני מוצאת את עצמי מול החלון הפתוח בחדרי, לוקחת עוד שאכטה
מהסיגרייה ומחייכת לכוכב הכי זוהר שאני רואה. אלוהים, אם אתה
שומע אותי עכשיו אז תודה!!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ברוכים הבאים
לעולם.
זה מה יש.

- שפן קטן
לשפנפינו הקטנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/12/03 15:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביטל אובטרכט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה