בכפר מעט רחוק מכאן, גרה לה פיה קטנה,
בנתה לה את ביתה בין פרחי השושנה.
קסמה לא מוגדר וריחה הוא כה קסום,
יפה היא הפיה אך לגעת בה אסור.
בעיניה יש מין כשף, מין משהו לא מוגדר
אם ירצו תשוקותיה, תלכוד כל גבר וכל זר.

את הפיה אהבו כולם אבל מישהו במיוחד,
לקרוא לה הוא רצה אך אסור לאף אחד.
בפיה רצה לגעת, כה קרובה היא, אך רחוקה.
בלילות חלם אותו המישהו, על יופיה ועל צחוקה.
על עיניה היפות חלם, שהצטלבו במבטו.
ריחפה הפיה וגם הרגישה, נפלה גם היא בקסמו.
חיש התאהבה בו הפיה ורצתה להיות עימו,
בלילות חלמה גם היא על יופיו ועל צחוקו.

אך קללה רבצה עליה, על הפיה המסכנה,
שום גבר לא יצליח ולא יזכה במגעה.
והפיה ואותו מישהו, רק עומדים ומביטים,
לא יכולים לגעת, אבל רוצים ומנסים.
כך הם עומדים לנצח כה קרובים, אך רחוקים.
כה קרובים, אך רחוקים.