מתעופף  כך סתם ללא כל תועלת, ללא כל עניין...
חושב את עצמו למשהו מיוחד,
אבל בעצם הוא שווה לקליפת השום.
מחייך חיוך תמידי כאילו שהעולם שלנו כזה ורוד,
אבל בעצם הוא לא! הוא שחור כפחם אפוי בתוך המדורה שהבערנו
כשהיינו ילדים.
לעולם לא יראה רגש של עצב, של דכאון של שנאה רק מפגין את האהבה
השוררת בעולמנו!
ולא! לא נתן לזה לקרות ! חדל!
מספיק חכם, הבלון, בשביל לדעת שאין דבר כזה הנקרא אהבה בתוך
הדבר הזה שנקרא בני אדם. רק כאב יש שם, רק חשכה שוררת שם, רק,
ריק.
תמיד כל כך זוהר ומבריק... צהוב ברוב הזמן... הו זמן...
מהו בעצם האושר הזה?! או שיותר נכון להגיד, עושר?
כל מה שאכפת היום זה רק כסף? ומה עם מי שאין לו קצת, כסף? האם
הוא לא נחשב?? האם הוא לא יכול לקנות בלון? בלון אדום? אנשים
רעים, חיות אדם, זאבים, ריבות שועל, נפטלין, נבלות, תמותו

אמן