רציתי שתהייה שם איתי, רציתי שתראי את הסיוט הכי נורא שלי,
רציתי לחבק, לנשק, לנשוך ולבעוט לך בפרצוף בקטעים הנכונים אבל
מעבר לכל, ממש לא רציתי להיות שם בסיטואציה הזאת.

ידעתי שמשהו לא בסדר, הרוח נשבה כאילו קראה לי, היא הייתה כבר
מספיק כדי שאדע שזה סוף העולם.
רק חול וחצץ היו עד האופק, זרמי רוח שובבים שיחקו עם שאריות
העלים מלפני המלחמה. כשהסתובבתי ראיתי את המקלט הישן, הוא נראה
אפור מתמיד. ידעתי שלשם קראה לי הרוח. צעקות נשמעו מתוך המבנה
ולכן לא נכנסתי. האיש החכם ביותר בעולם יצא לקראתי ואמר לי
ברוגע שזה כבר סוף העולם, שהפצצה כבר מתקתקת ושאין יותר מה
לעשות.
זאת לא הפעם הראשונה שאומרים לי שזה סוף העולם, כבר התרגלתי
במרוצות השנים למקרים שכאלו, העולם כנראה עדיין מספיק עקשן
והוא בשלו עומד פה, אבל האיש החכם שהבין שאינני קונה את דבריו
הבהיר לי כי הפעם זה נכון, שפצצה זו כה גדולה שמטען האטום שבה
יכול להשמיד כליל את העולם כולו, ואם יש לי משהו חשוב לעשות אז
כדאי לעשות את זה עכשיו. עברה בי לפתע צמרמורת קלה לאורך
העורף.
התרחקתי מהמקום באדישות הידועה שלי, מנסה לא לחשוב על המצב
יותר מידי. הרמתי את ראשי אל עבר האופק, שם ראיתי אותך בשמלתך
הלבנה ושיערך המתותל משחק עם הרוח. עמדת שם איתו ועם הילדים,
ספק שלי ספק שלו, באותו הזמן כבר לא יכולתי לזכור. נופפת לשלום
והתחלתם להתקדם לעברי.
הבחנתי בו מדליק סגריה, וכל מה שהרגשתי זה צורך עצום להראות לך
שאני יותר טוב ממנו, אז הדלקתי גם אני אחת ולפני שהספקתי לקחת
את השאיפה הראשונה היא נפלה לי על הריצפה. הרמתי את ראשי כדי
לראות אם משהו שם לב וראיתי אותו מחייך בזוית שפתיו. רציתי
לרצוח אותו, רציתי לחנוק אותו במו ידי, אבל ידעתי שגם ככה
כולנו נמות בעוד דקות ספורות. אמרת לי לא להרים את הסגריה,
שהיא מלוכלכת, שלא נורא על הסגריה - תמיד יש עוד סגריה.
הרגשתי כל כך מושפל, הרגשתי את תחושת הסיפוק שהייתה לו באותו
הרגע. אני לא רוצה שזה יקרה לי בחיים. עודדת אותי בליטוף על
הלחי, הרגשתי אותך חוזרת אליי.
פתאום גבר מיוזע חלף על פני במהירות בעודו צורח שהוא יודע איך
לעצור את הפצצה, איך להציל את העולם. בלי לדעת בעצם מה אני
עושה רדפתי אחריו והפלתי אותו לאדמה תוך כדי מטח אגרופים כבד
לעבר פניו. הוא בתגובה כיסה את עצמו ככול שיכל ושאל אותי בכאב
ותדהמה למה אני עושה לו את זה, מה עשיתי לו שמגיע לו כאב שכזה?
לא באמת ידעתי למה, כל מה שעבר לי בראש זה לא לתת לו לעבור, לא
לתת לו לעצור את הפצצה, לא לתת לו להציל את העולם - רק שלא
ינצל העולם.
אני לא יודע מה קרה לאיש, אני לא יודע מה קרה לפצצה. התעוררתי
בתחושת געגועים מציקה. את חסרה לי במיטה, אני רוצה לספר לך כדי
שזה לא יקרה, אני לא רוצה שזה יקרה.
בסרט קיללתי את השחקנית הראשית, קיללתי אותה וחשבתי רק עלייך,
כמה שאני לא רוצה שזו תהיי את. אני שונא אותה, היא הסיוט שלי.
אמרתי לעצמי "אולי שזה יקרה, רק כדי שתדעי כמה אני לא רוצה שזה
יקרה, רק כדי שתראי כמה שאני אשנא אותך, אז בבקשה רק שזה לא
יקרה."

ניסיתי לספר לך אחרי הסרט בטלפון מה קרה לי היום, מה קרה לי
אתמול בחלום, אבל כל מה שאמרתי זה שרציתי להיות איתך, שרציתי
לראות אותך היום. מטומטם.