[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מזי סטאר
/
איך לא עושים את זה

הניסיון לשים איזשהו דבר בעל ערך, איזשהו תוכן, משמעות - במקום
שבו יהיה מעתה חלל - נראה כמעט חסר סיכוי.
אין זה אלא מזל להתגעגע למישהו עוד בטרם עזב אותך  - אני
מצטטת מסולה של טוני מוריסון - ומהבחינה הזאת אני כבר יכולה
להיחשב בת מזל.

איך לא עושים את זה:

לא מתכננים תוכניות ואז מגלים אותן לחברה
לא חותכים בחזה ואז יורדים לשכן לבקש עזרה
לא לוקחים כדורים ושמים שקית על הראש במחלקה פסיכיאטרית
לא לוקחים כדורים ושמים שקית על הראש בשירותים נעולים במחלקה
הפסיכיאטרית
לא לוקחים כדורים בזוגות ואז מתקשרים להיפרד מהאקס
לא בזוגות
לא איתך, בדירה בארלוזרוב. לוקחות כדורים ואני מתבוננת בך
זורקת את הרהיטים מהחלון למטה. אפילו את השרפרף הקטן, כל מה
שנשאר לך מסבתא וסבא שלך. את מתקשרת לחבר שלך כי הבטחת שתתקשרי
להיפרד. חברים מצלצלים בטלפון, ופתאום אני חושבת איך לא ניתקנו
את הטלפון, צלצולים באינטרקום מכבי אש ומד"א ומכוניות משטרה.
שומעים את הקולות מבחוץ אבל במעומעם. אנחנו שוכבות בחושך זו
לצד זו. ואני יודעת שהייתי מוכנה שהכול ייגמר כאן.

אני תמיד חשבתי שלמות איתך זה מוות שאני מוכנה לו, אולי אפילו
חולמת עליו, עם עומק ומשמעות.
עם מטרה.
ללא פחד. ללא חרטה.
אבל את לא חשבת שלמות איתי זה מספיק טוב.
או שלמות זה טוב.

אני יודעת שהייתי הורגת את שתינו בלילה ההוא. אני יודעת שלא
קראתי ולא הייתי קוראת לעזרה. אני זוכרת אותנו על הרצפה,
ההכרות שלנו מתערפלות ודוהות, אני שומעת את הצלצולים והקריאות
ברקע, זה ערוץ הקול של הסרט הפועל בנפרד מהתמונה, הסרט שבו אנו
צופות מן הרצפה. ואני יודעת שלא קמתי ולא הייתי קמה לפתוח להם
את הדלת. אבל יודעת גם שאני עשיתי את זה, ולא את.

ובבית החולים אני יושבת על ספסל. אני מאבדת את ההכרה ואז לוכדת
אותה ומדי פעם אני פוקחת את העיניים ורואה פנים אחרים סביבי
ויודעת שעבר איזה זמן. איש לא מתקרב אלי ולא שואל לשלומי. את
עוברת בדיקות ושטיפת קיבה. בבוקר מסיעים אותנו בחזרה הביתה.
אנחנו הולכות לישון וקמות בערב. את מנסה שוב. את אומרת תמיד
שהשארת כדורים גם בשבילי ואני מאמינה לך, אבל יודעת גם שלא
ראיתי שום כדורים ולא אמרת לי שלקחת מהם ולא לקחתי מהם גם.

ופתאום בלילה ההוא עובר בי היפוך. אני לא מוכנה יותר למות
איתך. התאבדות היא לא פעילות זוגית. ואני מבינה שיותר משרציתי
למות, לא רציתי לחיות בלעדייך. יותר משרציתי למות, רציתי למות
איתך.

אני יודעת שהייתי מתה אז איתך, לו היית מרשה לי. למות לצדך היה
המוות רב המשמעות ביותר שיכולתי להעלות על הדעת. מות גיבורות
אצילי. וזה היה לי מספיק. לגמרי מספיק.

בחזרה לדירה. אנחנו שוכבות על הרצפה. ההכרות שלנו מיטשטשות
ומתערפלות. השוטרים מכים בדלת, מד"א, מכבי האש, החבר שלך.
ולמרות שאני מסוגלת עדיין לקום, אני לא קמה לפתוח להם, אני
מחזיקה בידי את הנצח הזה ולא אתן לו לחמוק מידיי.

ואני יודעת שלא הייתי פותחת להם את הדלת אפילו שאני יודעת
שפתחתי. ורק בגלל דבר אחד פתחתי, מפני שהבנתי שאת לא רוצה למות
איתי בחזרה.

את לא חשבת שלמות איתי זה מספיק טוב. ואני לא יכולתי לחשוב על
שום דבר יותר טוב מלמות אז על הרצפה, בחיקך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נשים משקיעות
המון זמן בקניית
בגדים-
רק כדי למצוא
מישהו שיוריד
אותם מהן.


(שובניסטית
בדימוס)


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/3/04 0:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מזי סטאר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה