מגיע הביתה אחרי מבחן ושבוע מתיש של התכוננויות ועצבים.
רואה את אחותי יושבת וקוראת ספר, שואלת אותי "מה המצב?" אני
עונה לה "סתמי את הפה".
הבית לא מחומם ואני רטוב לגמרי עקב הגשם הראשון ולאחר ריצה
בגשם בעקבות רצון להתעורר.
רוצה ללכת להתקלח אבל לפני זה מתחיל לארגן את התנור עץ שלנו
כדי שיהיה לי נעים אחרי שאני אתקלח, זורק על אחותי ת'עיתון
ואומר לה בנימה של ציווי "תעשי כדורים". היא תולשת דף אחרי דף,
עושה כדורים וזורקת אותם לידי. אני מעוצבן, אין לי כוח לשטויות
- אני מת להתקלח ולישון. עוברות כמה דקות והכל בתנור מוכן
ומזומן להדלקה, אבל אני עקב אופי ממהיר רוצה לזרז את התהליך,
מחפש משהו דליק יותר מפיסות נייר באזור ופתאום לנגד עניי מתגלה
תרסיס "קיי 500" שחור ששימש להדוף מעליי מלא חרקים מוזרים
שהתעופפו מעלי בבוקר, לפני הנסיעה לבי"ס.
אני לוקח אותו ומתחיל לרסס בכמויות על העיתונים והעצים,לוקח
גפרור מכניס אל מתחת לעצים והעיתונים ופתאום "בום" כדור אש
ניתז לעברי ואני מתוך אינסטינקט מפנה את היד. כל שערותיה
נשרפו... שורפת לי העין אשר הייתה קרובה יותר לאש, כולי מלא
אפר אשר ניתז אליי מן הכוח החיובי של כדור האש. אני הולך למראה
ורואה שחלק ניכר משיערות ראשי נשרפו ואומר לעצמי "נו מילא
לפחות אבא ישמח שאני אסתפר". אחותי אומרת "זה לא נורא בן,
תחפוף טוב טוב וזה יהיה יותר טוב". אני מדליק שוב את התנור בלי
כימקלים מזרזים והוא נדלק. אני הולך לאבר חדר האמבטיה ואומר
לעצמי בלב "מזל שהייתי רטוב, מי יודע מה היה יכול לקרות".
אני מטפס ונכנס למקלחת, חופף את ראשי טוב טוב כמו שאחותי אמרה
ופתאום אני שומע דפיקות על חדר האמבט. אני אומר "כן!" והדלת
נפתחת, אחותי אומרת "איזה מגניב אם אבא ידע על זה". אני אומר
לה "בשום פנים ואופן לא! הוא יכעס עליי! והיא אומרת לעצמה
"טוב" במין כעס בכייני כזה והולכת. לאחר כמה דקות היא נכנסת
שוב ואומרת "אימא התקשרה שאלה אם התנור דולק אז אמרתי לה שלא
וצחקתי אז היא שאלה למה, אז אמרתי לה שאם בן ירצה הוא יספר
לך". ואני בעצבים משיב, "מה?! למה עשית את זה? עכשיו היא תשאל
ותדע". אני יוצא מהמקלחת מתנגב מתלבש ויוצא מחדר האמבטיה
ומתחיל לצרוח על אחותי בשאגות של מטורף ואומר לה לעוף מהבית.
היא נועלת נעליים בבכי ויוצאת מהבית עם דמעות. אני מרחם עליה
אבל לא יכול להתעלם מהעובדה שהיא אחות חרא. אני לא יודע מה
לעשות, ומדליק את המערכת על השיר "סימבוליק" של הלהקה "דת'".
בעצבים אני בועט בקירות ומתנגח בכל העומד או הנראה שעומד
בדרכי. אני במין שיכרון חושים, לא יודע אם צוחק או בוכה, מנסה
להדליק ת'תנור שוב ושוב ללא הצלחה יתרה. הולך למטבח ואין לי כח
להכין אוכל, הולך לחדרה של אחותי ששם נמצאת הכספת, שם את כפפות
הגומי של המטבח ופותח את הכספת וכל זה שעוד סימבוליק מתנגן
ברקע. פותח ורואה את האקדח של אבא, מתפלא ורואה גם מחסנית מלאה
ליד ושוב מפלא וממלמל את מלותיו של אבי "אני תמיד שם את
הכדורים רחוק מהאקדח כדי שמי שימצא לא יוכל לירות", ולאחר מכן
אומר "עלק." אני תופס את האקדח,מוציא מן הנרתיק ואומר לעצמי
"הוא לא כל כך כבד". מסתכל דרך הכוונת ונהנה מכל שניה של
אדרנלין, חשבתי לעצמי כמה חבל שיריה עושה רעש כי אם לא - הייתי
מתאמן, ונזכר שוב ושוב איך לפני שבוע כל כך רציתי לירות בכמה
ילדים בבי"ס שלי, על זה שסתם הביאו לי מכות. אני בוכה מחזיר
הכל לכספת מסדר הכל כפי שהיה קודם ויוצא מהחדר של אחותי. מוריד
סרטי פורנו בקאזה, גומר פעמיים בשעתיים, אוכל פיצה מעדנות
שעברה את התאריך והולך לישון בידיעה שחברים שלי היום נפגשים...
בתקווה שהם מספיק חברים ויעירו אותי כדי לנסוע איתם. למחרת אני
מתעורר ואומר "איזה זונות לא העירו אה".
חוזר לישון מתעורר בשעתיים יותר מאוחר ברצון לבעוט למישהו
בראש.