השמיים בוכים, דמעותיהם זולגות על חלונות האוטובוס ללא הפסקה
ברכות מכאיבה, והיא על המושב בוכה. ואתה רץ ורץ, לא מתייאש
לשנייה, חושב שעוד רגע תצליח להגיע, חושב שעוד רגע והיא
התחרטה, אבל האוטובוס מתרחק וצובר תאוצה בעוד כמה רגעים היא
תהפך לנקודה קטנה באופק.
אתה נופל על הברכיים באמצע הכביש והגשם שוטף אותך ואת הדמעות
שלך, ושורת מכוניות מאחורייך מצפצפת בעצבנות. נהגים אחדים
זורקים לעבריך קללות, אך אתה כממאן להשלים, כאילו הזמן נגמר,
אתה לא מוכן לקום ולהסתובב.
אחרי כמה דקות כששורת המכוניות כבר התחילה לעקוף אותך מהצד קמת
לבסוף והסתובבת.
היא תמיד אמרה לך שמאוחר מדי לאהבה.
אתה מגיע הביתה, מתקלח ונכנס למיטה. בתוך כל המחשבות והחרטות
אתה שוקע בשינה עמוקה. כשאתה קם אתה מאמין שכל זה היה רק חלום
רע, סיוט שלא יחזור על עצמו. צלצול בדלת אתה רץ, בטוח שזו היא,
פותח ומתאכזב - זו השכנה שבאה לבקש חלב.
השבוע עובר כמו חודש, וחודש עובר כמו שנה. בתוך תוכך רק נמלאת
יותר אהבה וגעגוע, ואחרי סופה יש תמיד רגיעה, אז החזקת מעמד
כמה סופות וכמה שנים חלפו להן. אתה ומורן טסתם ללונדון לחגוג
שנה ביחד. הגעתם ביום חמישי בלילה, נכנסתם למלון ונרדמתם ישר.
קמתם מוקדם עם תכנית ליום שלם של הנאה. יצאתם לרחוב הסואן
ועצרתם בבית הקפה מעבר לכביש. אתה הזמנת קפוצ'ינו עם קצפת
וקרמל והיא הזמינה שוקו עם קצפת ובראוניז. אתה ומורן התיישבתם
באחד השולחנות בחוץ, היא ישבה עם הגב אלייך שני שולחנות ליד.
מן הרגשה מוזרה אפפה אותך, משהו משך אותך... הסתובבת אחורה
כאילו מחפש אחריה אך ראית רק מישהי אחת שני שולחנות ליד עם
שיער חום שוקולדי חלק, זו לא היא... אכזבה עמוקה נראתה
בעינייך.
אתה ומורן המשכתם ביום, הלכתם לטייל בפארק הגדול, התיישבתם
מתחת לעץ גדול ומוצק ופתחתם בפיקניק נחמד ורומנטי. הרמתם כוסית
לשנה חדשה נוספת ובנקישת הזכוכיות ראית דמות משתקפת על הכוס
עומדת ליד האגם ומאכילה את הברבורים והברווזים. כמעט והיית
בטוח שזו היא, ולאחר דקה קלה אזרת אומץ והסתובבת לראות אך היא
כבר נעלמה. בערב אתה ומורן הלכתם לצפות בהצגת תיאטרון. באמצע
ההצגה אתה רואה דמות מושלמת ומוכרת בפינה הימנית של השורה
מתחת. אתה מחכה לסוף ההצגה, יש לך זרמים בכל הגוף, אתה מושך את
מורן איתך במהירות מעצבנת שכזו, כזו שהיא לא כל כך מבינה אחר
עדר האנשים היוצא החוצה, מחפש בעיניים בכל הכיוונים, מחפש משהו
מוכר - ריח, שיער, תנועת יד מוכרת , פנים נעימות ומושלמות.
הרחוב כבר התרוקן ולא נשאר עוד איש, מורן מאיצה בך לחזור למלון
כי היא עייפה. מורן נרדמת כשאתה מתקלח, מתקלח שעה רדוף מחשבות
שוב. אתה יוצא, מתנגב לאיטך, מתלבש ויושב על המיטה צופה
טלויזיה, אך אתה בכלל לא מרוכז בה. אתה מכבה אותה, נשכב לאחור
מנסה להירדם אך לא מצליח, זז מצד לצד, מסתכל לתקרה עם ידך
מאחורי העורף - אתה מדמיין אותה, אתה נזכר, אתה נשבר.
אתה קם בפתאומיות לובש עליך משהו ויוצא לרחוב מחפש קצת שקט,
מחפש תשובה. מתחיל לרדת גשם ואתה נרטב. אתה מתחיל לרוץ לחפש
מחסה מהרטיבות הקרה על הגוף, תופס תאוצה, הלב שלך דופק בחוזקה,
דממה מוחלטת, אתה שומע מוזיקה בראש, שיר ישן שהיא אהבה נורא,
מתמלא געגוע, לאחר כמה שניות לפתע אתה נתקל בבחורה, היא נופלת,
אתה נעצר, היא מתרוממת, מסיטה את השיער מפניה ואתה תוך כדי
אומר "סליחה". כמו חלום שמתגשם היא עומדת לפניך . אתה שואל "מה
קרה לשיער שלך?" והיא עונה "חזרתי לצבע הטבעי שלי שאף פעם לא
ראית".
אתה מאוהב בה יותר מאי פעם! אתה נופל על הברכיים ואומר לה
"קיבלתי הזדמנות שנייה להגיד לך שטעית - אף פעם לא מאוחר מידי
לאהוב אותך!" אתה בוכה, אתה אומר "אני מתחנן שתסלחי לי, שתקחי
אותי בחזרה, שבועת אהבה קדושה נשבעתי ביום שעזבת, את חייבת
לקבל אותי...פשוט חייבת".
היא בוכה, מרימה אותך מהרצפה הרטובה שהטיפות מקישות עליה
בצלילים רכים ומחברים להם יחד מוזיקה מרגיעה, נושקת לך נשיקה
רכה ורטובה מטיפות הגשם על שפתייך ולוחשת לך באוזן "אני אוהבת
אותך". אתה מזיל דמעה שוב. היא אומרת "אני המשכתי, אני נשואה,
יש לי חיים חדשים כאן... להתראות אהוב יקר שלי, בבקשה תשכח
ממני". אתה חוזר למלון ומורן לא אומרת מילה ולא שואלת. אתה
ומורן חוזרים לארץ, ממשיכים עוד שנה, לאחריה אתם נישאים והשמחה
גדולה והעצבות בך גואה יום אחרי יום והגעגוע מכאיב וקשה מנשוא
כשהזמן עובר.
ואז זה קרה, היום הנורא - יום גשום וחורפי במיוחד בכביש חלק
ורטוב, אתה ממהר לאסוף את מורן מהעבודה, אתה מבולבל ועושה
פנייה לא נכונה, אתה מתהפך - אתה נפגע.
מורן קוברת אותך, דמעותיה מציפות ביום גשם את הקבר. מורן
התגברה, מורן ממשיכה.
היא חוזרת לארץ, היא חוזרת אלייך, היא חוזרת כי אוהבת, היא
חוזרת כי עשתה טעות. היא אומרת "אף פעם לא מאוחר מדי לאהוב
אותו".
היא עזבה את הכל, זרקה ונטשה, אך התנחמה בכך שלפחות תהיה לה
אהבה.
היא נוקשת על דלת ביתך, מורן פותחת את הדלת. היא מחפשת אותך,
שואלת.
מורן אמרה שאתה מת, שתאונה ביום גשום חורפי במיוחד לקחה אותך.
אני מזילה דמעה, מסתובבת בריצה, ממשיכה עד אלייך, נשכבת על
הקבר וצועקת לשמיים "אף פעם לא מאוחר לאהוב אותך!"
גשם מתחיל לטפטף וצובר תאוצה אני מבקשת סליחה מהשמיים.
אני לא ממשיכה - אתה החיים החדשים שלי ואני אוהבת אותך מאוחר
מדי.