|
מהחלון אתה שומע קולות של מוזיקה. יום ראשון בערב. עוד מסיבה
בעוד מועדון.
אתה יושב בחדר. מעשן סיגריה אחרי סיגריה. סבא שלך נפטר לפני
כמה שעות. אתה לא מצליח להירדם.
שוב צריך להתמודד עם המוות. ככה זה בחיים, המוות הוא חלק בלתי
נפרד מהם. אבל כל פעם זה קשה, וכל פעם אתה נשבר מחדש.
אתה עדיין לא מעכל. אתה חושב עליו. הוא עכשיו עם האישה שהוא
אהב. הוא היה בן אדם טוב. הבן אדם הכי טוב שהכרת. אף פעם לא
שמעת ולא ראית אותו מתנהג בצורה רעה למישהו.
עוד סיגריה נדלקת. מעניין כל כמה זמן מישהו מת. האם כל החיים
שלנו היא מחזוריות אחת גדולה של סביבה אנושית שלאט לאט מתפזרת
עם השנים עד שגם אתה הופך להיות חלק מהתהליך. וגם עלייך יבכו.
אתה מקווה לפחות.
אולי זה הזמן לחשוב על כל האנשים שאתה אוהב. זמן לנצור את
החיים שלך ולזכור בגלל מי אתה כאן ומה עשה אותך. אל תשכח את
העבר שלך אתה חושב. הוא הדבר היחידי בחיים שאתה יודע שלא יכול
להשתנות.
לכל האנשים שאני אוהב. לכל האנשים שהכרתי. לכל האנשים שאני
אפגוש אשכח ושכחתי ולכל האנשים שאני מכיר ולא אשכח לעולם. אני
צעיר. בן 18. כל החיים שלי לפניי. אבל כל אחד מכם הרכיב וירכיב
את מי שאני. תודה שאתם חלק מהתפזורת שהיא אני. |
|
אבל הדגדגן שלה
מיושן
פוסטמודרניסט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.