בג'ואיש קומיוניטי סנטר יש בדרך כלל פעילויות המושכות אליהן את
יהודי הסביבה. הישראלים, לרב אינם יודעים אפילו איפה הוא נמצא.
אני נזכרתי בקיומו של ה JCC בשעת צרה. לאוניברסיטה המקומית
הגיע מרצה אורח מישראל וכדי שהוא לא ירגיש מותקף היה צורך
לגייס קהל אוהד. הגעתי ל JCC עם פלאקט גדול ומספר פלאיירים
בתקווה שמישהו יהיה מעוניין.

המזכירה הייתה עסוקה בשיחת טלפון עם המורה לעברית. היא נשמעה
די לחוצה כשהתברר שעליה לפזר את הכיתה בת עשרים המבוגרים
הממתינים כבר בחוסר סבלנות למורה המאחרת. סימנתי לה שתירגע,
שאני אמלא את מקומה של המורה.

חבורת הקשישים הייתה מאוד מרוצה מהשינוי. "כולנו יודעים לקרוא
עברית," דיווח הנציג שלהם בגאווה. הם הסבירו לי שהם יודעים
לעקוב אחר הפסוקים בספר התפילה כבר מאז שהיו ילדים. זאת לא
הבעיה. הקורס הוא בעברית מדוברת. הם רוצים להרגיש טוב בביקורים
התכופים שלהם בארץ. אז חזרנו על השאלה "איפה השירותים?" ואחר
כך תרגלנו כיוונים. טיילנו ב JCC בעקבות ההוראות שהם נתנו אחד
לשני. לאחר שנפרדנו לשלום, אחד מהם שאל: "את סברה?"

זה היה הרברט. היו לו עיניים ממזריות. רוקדות כאלה. אינני
יודעת מי אימץ את מי אבל מאז השתדלנו להפגש פעם בשבוע. אם
הרברט היה יותר צעיר הוא היה עושה עליה. "עם הסברה שלי שנראית
כמו שיקסה."
מהמראה של הילדים שלי הוא כבר היה יותר מרוצה. "הם נראים
אותנטים, בני אדם!" והילדים האותנטיים האלה עם מבטא דומה לזה
שלו, קבעו שהוא הסבא האמריקאי שלהם.

הרברט היה בן שמונים, והוא מת לפני יומיים. זה היה בעיתו והיום
היה יפהפה. גם אתמול בהלוויה, השמש זרחה. השמיים היו נקיים
מענן וממול האוקינוס נצנץ. אין תחושה מקוממת בלקבור גבר בן
שמונים, שהיה נשוי פעם שניה, שהיה קצת חולה ומאוד עייף. 'אל
מלא רחמים' נשמע כמעט רך ולא מכאיב במבטא הזר. כל העניין השאיר
רק צביטה קטנה של געגוע.

להרברט לא היו ילדים. בחודשים האחרונים הוא לעיתים התבלבל וקרא
לאשתו השניה חייק'לה, כשמה של הראשונה. הוא גם יטמן לצידה של
אישתו הראשונה. בעלה הראשון של אישתו השניה נפטר כבר לפני
שנים. הילדים שלהם כולם גרים בפלורידה ולה יש כבר תכניות. היא
כנראה תעבור לחיות שם. שחור הולם אותה והיא נראית נפלא. במהלך
טקס ההלוויה היא ישבה בשורה הראשונה באוהל הקטן שהקימו למקרה
שירד גשם.

בית הקברות ממוקם על רכס ההר ונשקף לאוקינוס. מהבתים מעליו
רואים רק משטחי דשא עצומים. ממבט ראשון המקום נראה כמו מועדון
גולף. המצבות קטנות ושקועות באדמה. בקצה אחד יש חלקה יהודית,
קצת מעליה, חלקה מוסלמית. כל השאר הוא בית קברות נוצרי. אני לא
חזקה בהלוויות אבל הקהילה קטנה ויש חשש שלא יהיו מספיק אנשים
למניין. את תרומתי לעניין הזה השארתי שם באיזור האוהל. ממילא
אינני נחשבת לצורך המניין. באתי בשביל הרברט  ובשלב הזה, אני
לא חושבת שיהיה לו איכפת אם במקום להקשיב לתפילות אני אתרגל
כיוונים ואבדוק את השכנים החדשים שלו.