העיר אילת בשנות השבעים הייתה בעלת אכלוסיה של עשרים אלף
תושבים בלבד. את בתי המלון אפשר היה לספור על כף יד אחת, הם
עדיין לא נגסו בחופי הים הרחבים והיפים של העיר.
"מועדון הים התיכון" היה מלון קטן  ומבודד קרוב לגבול
הירדני,בחודשי הקיץ תיירים צרפתיים מלאו אותו עד אפס מקום. הם
באו ליהנות מהשמש היוקדת להשתזף לאכול טוב לשתות יין  צרפתי
ולתפוס בן זוג או בת זוג באילת.
הכפר הצרפתי סיקרן מאוד את התושבים האילתים ובמיוחד הצעירים
שבהם, אך רק  בודדים הורשו להיכנס פנימה.

באחד מימי הקיץ הלוהטים הייתי בבית ונהנית מקרירות המצנן הישן
והטוב, צלצל הטלפון, מעברו השני של הקו הייתה "קרין" שדברה
עברית במבטה צרפתי כבד, "אני מחר באילת במועדון הים התיכון,
תבוא לבקר אותי, אני מגיעה ממרוקו, הבאתי חבילה לאשתך."
(הביקורים  במרוקו היו אז מאוד נדירים מעטים מישראל העזו אז
לנסוע לשם).

למחרת הלכתי למועדון כדי לפגוש עם "קרין" אך הסתבר לי מהר מאוד
שזה לא כל כך פשוט,
כמה קציני ביטחון במדים לבנים שמרו בקנאות על פרטיותם של
האורחים ולא נתנו להיכנס לאיש.
שאלתי בנימוס אחד מקציני הביטחון שניראה לי נחמד : "אפשר
להתקשר לחדרה"? "לא, אין טלפונים בחדרים, לא מפריעים לאורחים
בחופש, לידעתך אין גם טלוויזיה". הלכתי הביתה.
למחורת לקחתי במיוחד יום חופש מהעבודה וחזרתי למועדון, בשער
היה קצין ביטחון אחר והסיפור חזר על עצמו, "תעמוד כאן אם תראה
אותה ליד הבריכה אני ילך לקרוא לה"
עניתי לו: "אני לא יודע אך היא ניראת לא ראיתי אותה מעולם".
"טוב, טוב תשאיר פתק אני אמסור אותו בקבלה" אמר לבסוף כדי
להתפטר ממני סופית.
השעה הייתה כבר אחת עשרה השמש דפקה לי את הראש וכמעט
התייאשתי.
לפתע הופיע "אלן"רב- חובל היכטה "ביטא"  נתין  צרפתי  שמאוד
אוהב את אילת מספר שנים בעיר, חבק אותי  ואמר לקצין הביטחון:
"הוא איתי"  וכך נכנסתי למקום השמור ביותר באילת.

אחרי כמה דקות מצאתי גם  את "קרין" ליד הבריכה,  בחורה כבת
שלושים שזופה מאוד בבגד- ים צמוד שהבליט יפה את חזה השופע,
התחבקנו והתנשקנו כמנהג המקום והיא הזמינה אותי לשבת אייתה ליד
הבריכה לשתות בירה, כשהסתכלתי סביב, נוכחתי לדעת שהייתי היחד
עם חולצה שאר האורחים הסתובבו חצי גוף ערום כולל הנשים, הרגשתי
לא נעים, הורדתי מיד את החולצה,"ברומה תתנהג כרומאי".
באותו רגע נערכה בבריכה של המועדון תחרות-שחיה בין הגברים
לנשים, הגברים ניצלו את ההזדמנות שהנשים היו ללא חזיה והתחככו
אייתם כל הזמן ללא סיבה אני אחרי כמה כוסות בירה הייתי מוכן
ללכת הביתה, אך "קרין" התעקשה שאני אשאר לארוחת צהריים, היא
אחזה  בזרועי והובילה אותי ישר לחדר האוכל הגדול והמקורר היטב.
היא הכירה לי את חברותיה והם התנשקו איתי בחמימות  ואמרו לי
"אנשנטה" (נעים מאוד).
נדהמתי מהשפע הגסטרונומי במקום, בשרים  על האש, כל מיני שרצים
שאני רואה פעם ראשונה בחיי ומאכלים צרפתיים נוספים.
ישבתי איפה שעה ארוכה בחברת "קריין" וחברותיה היפות פטפטנו,
ליהגנו והתבדחנו מלא כלום, לא הרגשתי אך הזמן עובר, אכלתי מכל
המאכלים ושתיתי יין צרפתי אדום וטוב, שנסך עלי תרדמה .
"קרין" הייתה חביבה מאוד אחרי האוכל הסבנו למרפסת  מול הים.
החוף היה ריק מאדם, החלה לנשוב רוח קרירה ונעימה, הים קיבל צבע
אדמדם ונראה שקט כראי, הזמינו קפה צרפתי חזק  ושקענו בכורסאות
הקש התילנדים,  מולנו במרחק מה, כמה זוגות השתרעו על החול הרך
והתנו אהבים,  מהמלון נשמעה מוסיקה חרישית.
אמרתי "לקריין": "אני צריך לחזור הביתה",
אנחנו קמים מהכורסאות הנוחות, היא מתחבקת ומנשקת אותי ומוסרת
ד"ש חם לאשתי, אני מודה לה על הארוחה, אנחנו נפרדים, אני מתחיל
ללכת לכוון הלובי.
"רגע, רגע, החבילה! כמעט שכחתי,  אני הולכת להביא אותה".