|
הרגשתי פתאום צורך
לפרוק קצת מהלב
לשמוע, להשמיע
לחשוב שלא כואב
ואת -
הופעת משום מקום,
נתת לי קצת לנשום
אפשרת לי לחלום
ואנחנו...
יושבים מדברים, צוחקים ובוכים
ידינו עוטפות,
מלטפות, מנחמות
יושבים מספרים, נרגשים ודומעים
אוחזים זה בזו
כה קרוב, כה רחוק
העיר שקועה באובך
פחים וחתולים
על המיטה בחדר
אין צורך בפחדים
ואת -
צוחקת לך פתאום
נושקת לי בחום
לוחשת לי שלום
והולכת... |
|
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.