אין לי מושג אפילו למה יצאתי החוצה באמצע אחד הלילות הכי קרים
בשנה. עכשיו זה אמצע ינואר ובחוץ יש קצת גשם אבל לא משהו
רציני. אני מתיישבת על איזה ספסל שנראה חדש ויפה. מוציאה
סיגריה מהכיס הפנימי של המעיל ואת המצית מהכיס של הגינס. אני
מדליקה אותה ולוקחת שאיפה ארוכה ונרגעת קצת. אתה שונא כשאני
מעשנת ואתה עוד יותר שונא כשאתה רואה אותי נרגעת מזה. אבל
עכשיו לא איכפת לי מה אתה שונא או לא כי במילא אנחנו כבר לא
ביחד כי החלטת שצריך להיפרד. עוד שבוע אני עוברת לאיטליה. ואני
רק חושבת על זה שאני לא אראה את הפרצוף היפה שלך יותר ואני
מתחילה לבכות. שבוע שעבר בהסעה מהביה"ס חייכת לאיזה אחת ובאותו
רגע היית ממש יפה, בחיים לא היית כזה יפה כמו באותו רגע. שוב
פעם אני לוקחת שכטה ארוכה ומוציאה לאט מסתכלת על העשן שלי
ונזכרת איך נישקת אותי אחרי שזרקת לי את הסיגריה מהיד, תקעת לי
מנטוס בפה ונישקת אותי בצורה מושלמת. אני לא מבינה... אני לא
מבינה כבר כלום. אני לא מבינה למה הכול בחיים מסתובב סביב
אהבה, אני לא מבינה למה נפרדנו, אני לא מבינה למה אני עוברת,
אני לא מבינה למה אני כבר מתגעגעת אלייך אם אני יכולה לראות
אותך עוד מעט, אני לא מבינה כבר כלום גידי ממש כלום...

סיימתי סיגריה אחת ואני מוציאה את השנייה.
רק כשאני ממש עצובה אני מעשנת כ"כ הרבה.
יש לי כ"כ הרבה דברים לומר לך גידי ואני לא יודעת איך להגיד לך
אז אני מוציאה את הפנקס הקטן והעיפרון הקטן של איקאה שאני תמיד
סוחבת אותי ומתחילה לרשום.

"אני מנסה למצוא את המילים הנכונות, המילים היפות בשביל שתבין
הכול, אבל זה קשה אז אני מקווה שתבין אותי.

אני לא מבינה למה נפרדנו...
אפילו שחבר טוב שלך אמר לי שנפרדת ממני כי אני עוברת ואתה לא
רוצה שישבר לך הלב או שלי יישבר הלב. אני בכל זאת לא מבינה.
אתה באמת חושב שעכשיו הלב שלי לא נשבר?? אתה חושב שאני צריכה
לעבור בשביל שהלב שלי יישבר??
גידי אתה לא מבין שאם היית גר בחו"ל הייתי הופכת שמיים וארץ
בשביל לבוא לראות אותך! הייתי קורעת את התחת בעבודה וחוסכת
מספיק רק בשביל לבוא אלייך... ואתה מוותר עליי בכזו קלות...
אתה יודע מה זה עושה לי?! אתה יודע איזה הרגשה זה נותן לי?!
אני מרגישה כאילו אתה לא רוצה שנשמור על קשר אחרי שאני אעזוב
בשביל לחסוך כסף על טלפונים לחו"ל וטיסות.
אין לך מושג איך כואב לי בלב, כאילו תקעת לי בו סכין.
אני רק רוצה שתדע שאם אני עוברת לחו"ל ואני לא אדע שאתה שלי...
אני מתאבדת שם. ואני חוזרת הבייתה בארון. אני יודעת שאם אתה
תהייה פה בארץ בשבילי אני אחזיק מעמד רק מהמחשבה שאני אראה
אותך כשאני אבוא לביקורים או כשאתה תבוא אליי. אבל בשביל מה יש
לי להחזיק מעמד עכשיו? בטח אתה חושב בראש שלך בשביל החברות
שלך.
גידי אם הייתי יכולה הייתי אורזת מזוודה ולוקחת אותך איתי
לאיזה אי בודד.
אני לא צריכה את החברותש לי, אני צריכה רק אותך.
ואני כ"כ מקווה שתנסה לקרוא מבין השורות ולהבין מה שעובר לי
עכשיו בלב. שתנסה להבין את גודל הכאב ואת כמות האהבה שלי
כלפייך.
גידי אני אוהבת אותך, בבקשה תחזור אליי..."
סגרתי את הפנקס והכנסתי אותו לתוך השקית סיגריות שבתוך הכיס
הפנימי.
התחלתי ללכת אלייך והתחיל לרדת גשם.
אני הולכת אולי חמש דקות וזה נראה לי כמו נצח.
יש מבול בחוץ והוא מרטיב אותי. ואני כבר כולי ספוגה במים של
הגשם ושל הדמעות שלי. אני רוצה להמשיך ללכת אבל אסגור לי להיות
חולה בגלל שפעם שעברה אישפזו אותי ואין לי כוח לכל המחטים
האלה, אז אני נעצרת בצד מתחת לאיזה בניין מחכה שהגשם יעבור.
אחרי חמש דקות זה עובר ואני מתחילה ללכת.
השמיים התרוקנו מעננים ובאמצע השמיים יש את הירח שמאיר לי את
כל הדרך. עכישו אני יודעת בדיוק לאן ללכת.
הבית שלך תמיד נמצא מתחת לירח, זה דבר מוזר.
אני הולכת ישר, כל הזמן בעקבות הירח. אני לא מצליחה לנשום.
קר לי, כ"כ קר לי... אני ספוגה במים.
ושוב פעם מתחיל לרדת גשם אבל הפעם אני לא עוצרת כי אני קרובה
לבית שלך. כל הדרך אני מתקשה לנשום, אני יודעת שזו המחלה עוד
פעם.
הגעתי סוף סוף. מסתכלת בשעון, השעה אחד ורבע לפנות בוקר.
אני מתאכזבת... ואז אני נזכרת שההורים שלך טסו לחודש אז אני
מצלצלת באינטרקום ומבקשת שתרד.
אני שומעת היסוס בקול שלך ואז אתה אומר טוב.
עד שאתה מגיע אני כבר על הרצפה, קשה לי להחזיק את עצמי, אני
חלשה מהמחלה. אתה רץ אליי ומסתכל עליי בדאגה.
"אל תדאג גידי זה בסדר. בתוך המעיל..." אני אומרת ברעד, משקשקת
מקור.
"בתוך המעיל הפנקס... תוציא אותו... דף חמישי רשמתי לך משהו."
אתה פותח מהר את המעיל ומוריד לו אותו ואז לוחש לעצמך:
"את מלאה במים."
אתה שם עליי את המעיל שלך ומרים אותי קצת כדי שאישען עלייך.
אתה פותח את הפנקס וקורא הכול.
אני מסתכלת עלייך ודמעה שלך נופלת לי לתוך העין ויוצאת בתור
דמעה שלי.

                                     

איטליה, ינואר, שנתיים אחרי, שלג.
אני בחצר של הבית מלאה בשלג כי זורקים עליי.
"דיי תפסיק לזרוק עליי!" אני צועקת ונופלת על השלג הרך.
אתה מתקרב אליי ומוריד לי קצת שלג מהפה.
"אני אוהבת את הידיים שלך." אני אומרת ומשחקת בהם כמו תמיד.
"אל תעזוב מחר... בבקשה..."
"בלה שלי אני לא יכול להישאר, הלוואי ויכולתי. אבל עוד פחות
מארבעה חודשים את באה לארץ."
"אני אוהבת כשאתה קורא לי בלה..."
"כי את באמת יפה."
"גידי אני אוהבת אותך, אל תעזוב אותי בחיים."
"עשיתי את הטעות הזאת פעם אחת, אני לא אחזור עליה."
הוא אומר ולוקח אותי בזרועותיו. אנחנו מסתכלים אחד על השני
ולאט לאט מתקרבים. ואז מתנשקים.