סליחה.
זו המילה היחידה באוצר המילים שלי שיכול לתאר את מה שאני חושב
כרגע. אני חושב ומהרהר על כל הדברים שהיו ועל כל הדברים שהיו
יכולים להיות ואני רוצה לנבול. אני מרגיש בושה על כל מה
שעשיתי, כל מה שאמרתי אבל במיוחד אני מרגיש בושה על כל מה שלא
עשיתי ועל כל מה שלא אמרתי.
אני לא יודע אם להרגיש תסכול, אכזבה, בושה כעס או עצב. אולי
כולם, אולי חלק עכשיו וחלק אחר-כך.
אני נזכר במה שהיה ותחושות של עצב מהול בשמחה מציפים אותי. אני
מקווה שגם את תוכלי להרגיש ככה ביום מן הימים.
אני רק רוצה להגיד שוב ושוב. סליחה. אני מצטער על הכל, כל הכאב
שאי פעם הסבתי לך, על כל הצער שגרמתי לך, על כל תחושה רעה
שהרגשת בגללי. אני מצטער.
אני לא יודע אם זה המקום ו/או הזמן להגיד את זה. אבל אני
מתכוון לכך מכל הלב. מעומק הישות שלי.
רק רציתי שתדעי.
הסליחה הזאת היא בשבילך. רק בשבילך.