שתי פסיעות בין החיים למוות,
הראשונה נלקחה זה לאלתר.
נותרה אחת לא צפויה,מהוססת,
עדיין מחשבת חוקיות בין אסור למותר.

היו שתי פסיעות בין החיים למוות,
נותרה אחת נעמדת בין קוטלי בית החיים.
בין מחולות שוטים מפזזים בתמימות,
חוזים אל האופק, איי המתים? קוראים.

מצבות לבנות השחירו האפירו בשכול הימים,
הותירו נטיפי אפר הנר חותם.
בעודם שוכבים בשורות הנם זהים,
ברם היו נפשות אשר להם חיים,הדר.

העידו האילנות הרוכנים ראש,
רקב מכונם לא נעו למשב הרוח.
עורו כסילים,גוויות מתים,דרש,
עורו לקמי בורא וישאכם אליו.

שתי פסיעות בין החיים למוות,
הראשונה נלקחה זה לאלתר.
הותרה אחת אל צפויה מהוססת,
אינה עוד מחשב איפשה להיעתר.