יום אחד נולד חזיר שאימא שלו מתה במהלך הלידה. הרופאים אמרו
שאין ברירה, כי לא יודעים מי האבא ושלחו את החזיר הוולד לבית
יתומים. בבית היתומים המטפלות והילדים נבהלו בהתחלה מהחזיר אבל
במהלך הזמן הם התרגלו למצב והילדים אפילו נהנו מהעובדה שייצא
להם להיות באותו בית יתומים ביחד עם חזיר. חזיר התנהג כמעט כמו
ילד רגיל בבית היתומים וגם היתומים התייחסו אליו ממש כאילו הוא
ילד. החזיר נקשר לכמה ילדים ואפילו מצא לעצמו כמה חברים
קרובים.

הצרות התחילו כאשר יום אחד הגיע מטפלת חדשה לבית היתומים. היא
החליטה שצריך לסלק את חזיר מבית היתומים ולשלוח אותו לדיר כמו
כל שאר החזירים. היא פנתה עם פנייתה למנהל בית היתומים, שכלל
לא ידע אודות חזיר, והמנהל החליט חד משמעית "להעביר אותו
לדיר!".
"איך זה יכול להיות?" תהו הילדים, "הרי אימא שלו מתה, ואין לו
אבא. למה מסלקים אותו מכאן?". המטפלות שהיו קודם לכן לצד
הילדים לא יכלו להראות את עמדתן הכנה, לכן הסבירו לילדים שזה
הצעד הנכון ביותר לעשות ושיהיה לו טוב בדיר ויהיו לו חברים
חדשים, חזירים כמוהו והילדים ניסו להבין.

יום למחרת הגיע אוטו גדול בארבע בבוקר! כדי לקחת את חזיר
לדיר, למרות שחזיר לא היה גדול. כמה ילדים התעוררו כדי להיפרד
ממנו וכמה נשארו במיטות. כל המטפלות, חוץ מהמטפלת שסילקה אותו,
חיבקו אותו ונישקו אותו ואז הוא עלה לאוטו די עצוב.
הילדים היו גם קצת עצובים אך זה עבר להם די מהר, לחלק יותר
ולחלק פחות. כשחזיר הגיע לדיר החדש הוא פגש המון חזירים חדשים
שלא הכיר. אח"כ הוא הכיר אותם ובאמת מצא לו גם כמה חברים טובים
כמו שהיו לו בבית היתומים, רק שאלו היו חזירים. עם הזמן חזיר
למד שהמקום מוצא חן בעיניו ועם קצת יותר זמן ראה שהוא מעדיף
אותו על בית היתומים ושיש לו מכנה משותף גדול יותר עם החזירים
מאשר עם הילדים והוא מרגיש איתם נח, רגיל וטוב. לחזיר היה ממש
טוב בדיר.

מוסר השכל: חזירים מקומם בדיר.