לינור רוזנשטיין / אביגיל |
ותצא אליו,
ושמלתה לבנה עליה
סלי קש עבותים על ראשה וצבעם כצבע החול אשר נפכר לרגליה
חול אדמת מדבר יהודה
עטויה שביס ארגמן,
תצעד במשעול היורד מן ההר,
והוא קרב על לוחמיו,
וצי אביריו, מאות אין מספר...
ועיניו צמאות
וזקנו בוהק באור חמת צהריים
ותיגש אליו אפיים
תנח לפניו מכל מבכרות ביתה
ויביא בשפתיו טעם תפוחי השדה
אשר נשאה על ראשה
וישקט על זעמו מן הגבר
אשר בעל לה
בעל לה כל לילה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|