"השגתי לנו כרטיסים לבראשית! זהו, עכשיו את כבר לא יכולה
להתחמק!"
ככה באתי אליך, עם חיוך שובב וברק בעיניים. יודעת שזו חוויה
שלא תשכחי. שלא תרצי לשכוח.
"נצא מוקדם, טוב? שנוכל להספיק לתפוס מקום טוב לפני שכל עם
ישראל יגיע".
"טוב", ענית לי, קצת בהכנעה, לא יודעת מה מצפה לך שם ומעט
חוששת.
"יהיו שם מקלחות נורמליות? אם אין מקלחות נורמליות תשכחי מזה,
אני לא באה".
"זה בסדר", חייכתי, "אל תדאגי".
יצאנו בשמונה (אולי טיפה אחרי, כי נרדמת לי), עם אוטו עמוס
בציוד ואהבה וגם טרמפיסט אחד מאחור. הגענו לכנרת, כשאני כבר עם
מבט מזוגג של אושר ואת עם מבט מבוהל ומאוכזב. "כאן אנחנו
אמורות לישון שלושה ימים? רק חול וכולירה יש פה! הכל קוצים
ואבנים! סיו, אני לא נשארת פה. תניעי את האוטו ונחזור".
"אהובתי, תני לי בערך עשרים דקות, טוב? את יכולה בינתיים לשבת,
להסתובב, לעשות מה שבא לך. אל תדאגי".
ניסיתי לתכנן עם עצמי מה לעשות כדי להרגיע אותך קצת, ליצור לך
תנאים מקסימליים של בית. זכרתי שהבאתי כמה לונגים וחבל וגם את
נידבת שמיכה שהיתה לך והחלטתי לעשות קצת צל מעל האוהל ומשהו
שיתחום אותו. בזה דווקא הצטיינת. היה לי כל כך חם ואת היית כל
כך חמודה, עומדת שם בחוסר אונים כזה, מסתכלת. "סיו, אני יכולה
לעזור במשהו? יש משהו שאני יכולה לעשות?"
"לא, לא, זה בסדר..." אני עונה לך, נוטפת זיעה. "אני כבר
מסיימת, רק עוד קשר פה וזהו". נראה לי שנרגעת קצת, אחרי שארגנת
לנו מצעים ושמיכות לתפארת מדינת ישראל וסידרת את הדברים.
אני צריכה לנשום קצת, להרגע. חום אימים בחוץ וכדאי שגם נשתה
משהו. את ממהרת להוציא בקבוק ולהגיש לי. תמיד דואגת, תמיד עם
מבט אוהב בעיניים.
"שנלך להסתובב קצת? מה את אומרת?"
"לא כדאי שננוח קצת?"
"טוב, את צודקת, כמו תמיד."
כנרת. מלאה כמעט לגמרי, כחולה, מרגיעה ומזמינה. את יושבת על
החוף, כמעט ולא נכנסת.
"בואי, נו, המים הכי כיפים בעולם! זה כל כך מרענן!"
"לא סיו, אני מפחדת... אני פה."
יושבות על כסאות של קולנוע, בעיצומו של דיון מעמיק על המהות
שלהם, מתחממות קצת ומתייבשות בשמש. פתאום פוגשות מישהו
שמכירות. אני ממהרת למשוך את היד שלי מבין ידייך ואת מסתכלת
עלי במבט חצי מופתע.
"זה כדי שלא יהיו אחרי זה שמועות. נחסוך את זה ממך".
"לא אכפת לי מי יגיד מה, אני פה איתך ומי שיש לו בעיה עם זה,
שיתמודד!"
(יכול להיות שהשתמשת במלים קצת יותר בוטות - אני כבר לא ממש
זוכרת).
את מדליקה לי סיגריה ואני חושבת כמה מזל נפל בחיקי שיש לי
אותך. כמה אושר יכול להיות בבת אחת. כמה שהלב שלי יכול להיות
מוצף בכל כך הרבה אהבה.
מכירות אנשים חדשים, נחמדים, יושבות איתם, מדברות, מפעם לפעם
מחליפות מבט חם, סתם, כדי לדעת שהשניה שם. את לא מפספסת שום
מבט שלי. קולטת הכל ומחזירה לי מבט אוהב.
בלילה נרגילה, אחר כך הולכים לישון. את מחבקת אותי ולוחשת לי
מלים של אהבה והלב שלי כמו מושך אליך. נרדמות כגוף אחד שלם.