שיט. עוד פעם דפקו לי דו"ח על האוטו.
לשניה רק קפצתי, רק לשים את המעטפה בבנק... בני זונות.
איזה יום מסריח... לא מספיק שהתעוררתי באיחור, לא היו מים חמים
כי האידיוט לא הדליק ת'דוד, כל הבגדים היו בכביסה כי שכחתי
להפעיל את המכונה אתמול בלילה, האוטו בקושי התניע בבוקר,
ועכשיו הדו"ח הזה...? מה יהיה?
שלפתי את הטופס הארור ששכב לו בנחת ובשיא הנאיביות מתחת למגב
החצי שבור שלי, והבטתי. 100 שקל... שיט. עכשיו אני צריכה ללוות
ממנו כסף עוד פעם... אני שונאת להישאר חייבת.
נכנסתי לאוטו והנעתי. די. היום הזה לא נראה לי והחלטתי לקטוע
אותו בשיא השליליות ולקחת יום חופש. שומדבר לא יקרה...
הסתובבתי במשך חצי שעה ברחבי העיר ולא מצאתי חניה נורמלית. ממש
מתעקש להיות רע היום הזה, הא?
בסופו של דבר מצאתי לי נקודת אור קטנה, שבאה לידי ביטוי
בכחול-לבן על אבני השפה ולאחר שנכנסתי שלוש פעמים במדרכה
הצלחתי לחנות ויצאתי מהאוטו. דווקא היה יום שמש יפה, כמו שעברי
לידר התכוון כשהוא שר - "והעולם מחייך אלי וזה חיוך אמיתי..."
חיפשתי חיוך בין קרני השמש הזהובות והעננים הלבנים שנסחפו להם
בשמיים, אבל כנראה שהבטתי למעלה זמן ממושך מדי, כי פתאום מעדתי
על בור קטן בצד המדרכה והשתטחתי על האספלט... ברוב מבוכתי
גיליתי אנשים עוברים לידי ומגחכים וכשניסיתי לאזור כוח פיזי
ובעיקר נפשי לקום ולהמשיך הלאה, ראיתי מולי יד המושטת לעברי
ועוזרת לי לקום. לאחר שהתרוממתי וניקיתי בחיוך מבויש את מכנסיי
הג'ינס המאובקות שלי, גיליתי להפתעתי אדם קצר קומה עומד מולי
ומחייך... עכשיו הבנתי למה עברי לידר התכוון ב"חיוך אמיתי".
משהו מוזר היה באויר, לא הצלחתי להפסיק להביט בו, אפילו לא
לרגע. לאחר כמה דקות הוצאתי מפי "תודה" מגומגם והמשכתי הלאה.
להפתעתי, האיש המשיך ללכת איתי, בתיאום מושלם. לא לפני, לא
אחרי, פשוט לצידי. ככה טיילנו במשך שעה ארוכה, בלי לדבר יותר
מדי. בעצם, בלי לדבר בכלל. משהו בנוכחות שלו גרם לי להרגיש
טוב, אופטימית, מאושרת. פתאום הייתה נקודת אור קטנה בכל היום
הזה שהתעקש לעשות לי רק רע, הוא היה כמו מלאך קטן שמסביבו הילה
ברדיוס של כל ת"א, הילה חיובית כזו, כמו שכל השאנטים האלו
בפסטיבל בראשית טוענים...
בסופו של דבר, חזרנו למקום בו חניתי, הוא חייך אלי חיוך פרידה
והמשיך בהליכתו המתונה והרגועה. לפתע עצר מאחורי האוטו, הדביק
עליו משהו והמשיך ללכת. רצתי לבדוק מה הודבק שם, וברגע שהרמתי
את מבטי הוא כבר נעלם.
חזרתי הביתה במצב רוח מצוין וכשהאידיוט שאל אותי בהפתעה גמורה
מה קרה שאני כל כך מאושרת, עניתי לו - "היה לי יום קסום..."

הוא, לעומתו, משך בכתפיו והמשיך לזפזפ עם השלט, אבל מה הוא
מבין בכלל, מה הוא יודע על קסם.