שנגמרים משחקי הלשון המתוחכמים, שמונמכים המבטים הנוקבים,
שדועכים הרעיונות המבריקים, שנקטעים החלומות המבהיקים,
נגמרים!
נשארת אותה שתיקה מביכה, אותה שתיקה של סוף דימדומי ילדותי
האחרונים...

אני רק בן 21 ואני נלחם את אותה מלחמה כבר שנים.
לפעמים כל שעה, לפעמים כל יום ולפעמים הכל נרגע לתקופה ארוכה
נורא. נלחם באוויר, מניף חרבות נגד צללים בלתי מובסים...

אומרים שככל שאתה מתבגר ככה אתה יודע יותר על העולם.
זה אולי נכון, אבל אתה יכול להעביר שנים בלי לדעת ולו דבר אחד
על עצמך...
אבל גם הבן אדם החזק ביותר תמיד נמצא במלחמות עם עצמו, מלחמות
עם עצמך, כל רגע הוא מערכה חדשה, כל עניין הוא חזית נוספת
באותה מלחמה חסרת היקף במוחך.

אתה באמת שלא יודע למה אתה נלחם ועל מה, אתה לא יודע במי הרי
שאי אפשר להילחם בעצמך. לפעמים אתה חושב שזה רק דמיונך, ותוהה
האם אתה היחיד בעולם שעוסק בכך, באותה מלחמה נוראה...

ובמלחמה הזאת אין דם וכלי רכב משוריינים המעלים עשן ובמלחמה
הזאת אין משפחות שכולות מחסור ורעב, אבל זאת המלחמה הכואבת
ביותר בשבילך...

"run rabbit run
dig that hole, forget the the sun
and when at last the work is done
don't sit down, it's time to dig another one"

pink floyd, breathe in the air

ויום אחר יום נלחם באותה מלחמת הגנה, מחוסר יכולת להביס את
האויב, יושב בתעלה ומחכה לסוף הבלתי נמנע...

אבל הימים עוברים ונכון שאתה תמיד שרוי במלחמה, אבל העובדה
שאתה שורד ליום הבא היא העובדה שאתה מנצח באותה מלחמת הגנה.
לעולם לא תביס את הצללים בתעלה שממול, אבל הם לעולם לא יביסו
אותך...

ואם זה סתם חיוך כנה ואם זאת ארוחה טעימה שנקרת בדרכך ואם זה
חלום שקורן כשמש בשיא עוצמתה ואם זאת סתם בדיחה חלשה המעוררת
גיחוך בך, זה עדיין ניצחון ונצחון הוא ניצחון לא משנה מה...

אף אחד לא קבע את חוקי המלחמה כך שבעצם שרידה זאת המטרה
היחידה. זה נשמע רע מאוד, אבל אם קצת אושר זה דווקא נחמד,
אפילו נחמד נורא.

ולכן ילדה, גם להכין עוגיות, זאת דרך מצויינת לנצח במלחמה...
ואני יודע שאת שונאת שאני קורא לך ילדה...

ושהחורף לבסוף יבוא ושהגשם ירד בחוזקה, אני יחייך לי חיוך רחב
סתם כך, סתם עוד חיוך בלתי מוסבר ולא וגם בשביל לנצח את אותה
מלחמה ארורה!