עכשיו אני עומדת כאן על האדמה החרוכה הזאת, אני עומדת על האדמה
המקוללת הזאת עליה את סבתא חיית את נעורייך ואני רואה את
הביתנים ואת הדרגש עליו ישנת ואני רואה אותך נערה יפה עומדת
כאן בדיוק במקום בו אני עכשיו עומדת ונלחמת ואני רואה אותך רזה
פוחדת כואבת רעבה וקר לך ואת זועקת תפילה אל השמיים ואין
מאזין לך ואני הולכת על הפסים של הרכבת  אותה רכבת שהובילה
אותך אל התופת הזאת ואני  נושמת את האויר סבתא אני נושמת אויר
לראות שלי ואין כאן אויר כי כל נשימה שאני מכניסה לריאותי אני
לא יכולה להתחמק מהעובדה שהאויר הזה מורכב גם מאפר של הגופות
של הורייך סבתא של כל בני משפחתך בני משפחתי  סבתא הם כולם
נשרפו כאן  כאן, נלקחו חייהם של היקרים לי מכל אלה שקשורים אלי
בדם. המוות מרחף כאן והדם זורם כאן בנהרות נהרות של דם יהודי
דם של נשים זקנים ילדים  דם תינוקות  הדם של המשפחה שלי סבתא.
ואני רואה פרצופים של ילדים על הגגות והכל אפור כאן גם הפרחים
וקרני השמש לא חודרות לכאן ואין פרפרים כאן  את תמיד אומרת כמה
אני נראת כמו שאת היית נראת בגילי  ועכשיו אני רואה אותי סבתא
אני רואה אותי בשלג צועדת ואני רואה אותי רעבה ופוחדת וקר לי
ואני רואה אותי זועקת תפילה  ותפילתי לא נענית סבתא ואני רואה
מוות סבתא ואת היית בת 17 סבתא אני עכשיו בת 17.
ואני רוצה סבתא לבקש סליחה ממך על שלא הבנתי על שכעסתי עליך
כעסתי כי הייתי ילדה ולא הבנתי אז כעסתי ולא סיימתי את האוכל
סבתא וכעסת ואני מבקשת סליחה שלא ידעתי שלא הבנתי.
ותודה סבתא תודה שבחרת לחיות שבאת לארץ סבתא לארץ ישראל
ולי סבתא אין ארץ אחרת בזכותך יש לי ארץ
ולא תהיה עוד שואה ליהודים סבתא כי יש לנו ארץ שהיא שלנו סבתא
ארץ משלנו.
יש לנו את ארץ ישראל בזכותך.
תודה.