|
עינייך הן מראה
ודרכה אני צולל אל נבכי נפשך
מתקן סדקים ולב פצוע
ומחזיר תקוות שנגוזו מכבר.
קושר לילות לבנים
של דיבורים, בכי וצחוק
מכניס בהם קצת סדר
ושולח אותם לכוכבים
והם חוזרים כגלי הד מתוקנים
מעולמות שהולכים ומתרחקים.
אני אוסף אותם כזכרונות
ממסגר אותם ותולה על הקירות
כצייר בתערוכה הגאה בתמונותיו.
לא יוצא מתוכך עד שחיוך
של אושר כובש
מתפשט על פנייך.
לפעמים אני מאזין
לכמה זכרונות נבחרים מיוחדים
ונרגע. |
|
|
בא'נה, אני בוהה
בסלוגנים שלכם,
ומתלבטת, למי
אני מצלצלת
קודם,
לפסיכולוג, או
למשטרה.
נתניה המתלבטת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.