|
בדרך חזרה מעין הוד
החלטתי להראות לכולם
לילדים, לאשה
אפילו לשמאי חברת הביטוח
שגם אני יכול
באותו בוקר הסתובבנו
בין קירות גלריה מרוחי כשרון
ובין לוחות עץ תומכי בד
שרכשתי, הסתובבתי כבר למחרת
צבעי שמש חדים
בציור ערש ילדותי
שיכתבתי שיר לתמימות במכחול
בראתי ארבעה קירות
ותריסי עץ שזוכרים את הסבתא והסבא
שניצלו מכבשן וצנחו מאיגרא רמה
לחיים אפורים
מרופדי קשיי פרנסה וצפיפות
בשלושה חדרים ננסיים
והכל צבעתי בבוהק צבעי נוסטלגיה |
|
|
עזבתי את
הקיבוץ,
אני חיה בתל
אביב בהקפה.
ניסיתי למצוא
עבודה בסטיקייה
אבל
יותר משתלם
לנקות חדרי
מדרגות.
אני שונאת
תפוחים.
צאלה ביטון,
עוזבת קיבוץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.