כבר נחסכו ממכסי הפחים
טפיפות כפותיו של חתול,
ואת שמי הלילה האפאתיים,
לא מעטרת עוד יללת כלב.

הירח
כבר אינו גדול כשם שהיה,
ונצנוץ הכוכבים
עומעם על ידי עננים.

ההקלה הקרה שבשחר,
נמצאת במימד אחר,
והשקיעה המאולצת,
נשכחה זה מכבר.

כוס המים על השידה מלאה באבק,
הסדין החליק מן המזרן,
ולתזוזות שאולי סימנו פעם אי נוחות,
יש ערך פיוטי בלבד.

הרכבת אל עיר החלומות מעלה עשן שחור,
האיש על הירח השאיר אחריו רק גלולות...
אבקת השינה נמהלה במורפיום...

והשחור של הלילה... נצבע אדום-דם.