פעם בשנה אני חוזר לכאן
עומד מול האבן הזאת, האבן שלך!
ואמא אומרת שזאת האבן שלנו.
כשהייתי כאן בפעם הראשונה,
שאלתי אם אפשר לקחת אותה הביתה
היא נראתה כ"כ גדולה ויפה
אתה שומע?
כבר כשהייתי קטן, אפילו בלי להבין
רציתי אותך בחזרה
או בעצם, בפעם הראשונה.
ואמא אמרה שאי אפשר לקחת את האבן
כי רק פה זה הבית שלה
ובכלל, היא נמצאת תמיד אצלנו בלב
וכשתגדל תבין - היא אמרה
הבנתי
אבל זה לא הביא אלי
אותך!
כשאני מדבר עליך
זה נשמע כאילו באמת הכרתי אותך
אולי זאת דרך טובה להרגיש את הקרבה
ואולי אני מרגיש אותך דרך אמא
דרך הסיפורים הבכי והאהבה
והיא אומרת שהיא כבר קצת שכחה
לא אותך! רק קצת איך זה לאהוב בן אדם ככה
אז תגיד לי - אם אני מרגיש דרכה
זה אומר שאני לא אדע איך זה לאהוב ככה לעולם?
קשה לי לחשוב שהכל בגללך
קשה לדמיין שהייתי איתך
קשה לראות את אמא בוכה
וקשה להבין שכ"כ הרבה חיים נהרסו
ביחד עם שלך
אולי החיים הם בדיחה?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.