סוף הסתיו
מקום זר.
שעה מאוחרת
הרגשה מנוכרת.
הוא הלך שם הלוך וחזור
עומד על הבמות.
עם הנעליים האדמדמות.
והג'ינס הכחול
לא פצה את פיו לשניה
גם לא בשביל האשמה
בשתיקה יש משהו עצוב
משהו לא מובן
מוזר, צפוי
שפוי.
כולנו היינו אשמים.
אבל הוא לקח על עצמו
אנחנו גרמנו לעיינים שלו לבהוק
כמו הניאון שגרם לנו לשתוק.
הייתי חנוק, צריך משאף
חולה אסטמה שרוצה להתאבד
מרגיש כישלון אין דרך חזרה
לא מבין איך מה שקרה, היה.
בשתיקה יש משהו עצוב
לא מובן
גורם לך להיות לא מוכן
מוזר, צפוי
שפוי, פתאום הכל שבור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.