מתחת לעץ תות, בין ענני ערפל סבוכים, רואה גוף מקופל, מצומק,
את מתקרבת מעט.
ורואה את השער הסגול הארוך החלק, מכסה את פניה הקטנות
והעייפות.
כנפייה שבורות, נוצותיה נשרו.
גופה שבור, מדמם.

עיניה אט אט נעצמות, בתוך השקט, השלווה סוררת, ושלג מתחיל
לרדת, צונח על גופה השבור.
מקפיא את ליבה הקטן והחם.
מוציא ממנה כל שביב של תקווה.

לפתע כדור אור לבן מתקרב משמיים, יורד כמו עלה נושר בשלכת.
מרימה עיניה לעבר אותו אור, וחיוך עצוב עולה על פניה.
עיניה שוב נעצמות.
יורד הכדור, מקיף ובולע אותה.

כל האנרגיות האחרונות שנשארו בגופה נפלטות החוצה.
מרגישה את כוחותיה האחרונים זורמים במהירות, דרך עורקיה
ויוצאים בזיו כאב אל העולם.
לפתע היא מתרוממת באוויר, גופה מתוח לכל הכיוונים.
אורות כחולים קטנים מרחפים במהירות לעברה, עוברים דרך גופה,
כמו סכינים.
יוצרים מחומש.

עיניה נפתחות בפתאומיות.
הכל נרגע, היא בוהה בשמיים האין - סופיים.
נושרת היא וצונחת על הקרקע, על מצע עלים יבשים.
לחישות אחרונות בשפה משונה חודרות לאוזניה, מציפים אותה,
מלווים את נפילתה.
אט אט מאבדת את התחושה.
הנה מגיע סופה.

מתה היא מוות של מכשפה.